מגיל קטן שאנחנו זוג.
עד היום!
היום שהוא שינה הכל!
מכיל:
#אהבה
#בגידות
#שירים
#בנים
#בנות
#בית ספר
#זוגות
#עבר-הווה
#עצב
#בכי
#מועדנים
#יציאות
#צחוקים
ועוד מלא דברים...
מקווה שתאהבו את הספר שלי.
זה הספר השני שאני כותבת.
תמיד אצלי יש עונה שניה!!!!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
נ.מ של ספיר
אני יושבת בספסל בית הספר עם טל ובר שהבנים יושבים בצד השני של הבית ספר. דמעה ירדה ממני. למה הוא לא אוהב אותי? הוא ניצל אותי לפני יומיים!
מחשבותיי נעצרו שראינו את ליאם מתקרב אינו. "בוקר טוב" אמר בשקט. אני לא עניתי לי אין שום בוקר טוב. "בוקר" מילמלתי וכולם כבר נאנחו. "בא לכם לבוא אליי, אני עורך מסיבה" אמר והשפלתי מבט. "ספיר את צריכה להסתובב את לא יכולה להשאר בדיכאון" אמר מלטף את רגלי ולפתע לא הבנתי הוא דאג לי. "אז באה?" שאל והננתי ללא ברירה. "יופי, טוב מתוקות אני הולך" אמר "מתוקות?" שאלתי והוא עצר מסתכל עליי. "כן" ענה בפשטות. "למה מותק רוצה משהו אחר?" שאל וצחוק נפלט מפי שכולם מסתכלים עליי. אני לא הוצאתי חיוך אחד מאז שדניאל נפרד ממני ועכשיו אני צוחקת מתה. "סופסוף רואים אותך צוחקת, תודה לאל" אמר בהגזמה להרים את ידיו למעלה והצחוק שלי רק יותר גבר, החזקתי במותני כי כבר כאב לי. הם רק הסתכלו עליי ולא צחקו שאני פיפי. "אני לא יכולה" אמרתי ממשיכה לצחוק. אחרי 5 דקות אני ממשיכה לצחוק. "טוב מה יש לך, זה לא כזה מצחיק" אמרה בר וטל נתנה לה כפה. "שתצחק כמה שבא לך סופסוף רואים אותה צוחקת" אמרה ונעצה בה מבט רצחני וגל צחוק עוד פעם יצא מפי. הרגשתי התכווצות בבטן וקפצתי, כולם הסתכלו עליי במבט שואל. רעב תקף אותי ובחילות. קמתי מהר רצה שהם לא מבינים נכנסתי לשירותי הבנות בריצה בודקת רואה כמה תאים סגורים, אני מרגישה את הראי בגרוני. פתחתי את הדלת יישר הקאתי להאסלה. בר ודור הגיעו לבד בלי דניאל. ליאם הרים את שערי. "אכלת משהו לא טוב?" שאל "לא יודעת" אמרתי ויושבת על האסלה שהם מבאים לי מים ונייר. שתיתי את המים ונגבתי את פי.
"אני אלך הביתה אני לא מרגישה טוב" אמרתי הם הננו סידרתי את שערי שהתבלגן ויצאתי לוקחת את תיקי והולכת לרון, התביישתי להכנס וליאם הבחין בזה ונכנס. "רון!" קרא וסימן עם ראשו אליי, הוא קם הולך אליי. "מה קרה?" שאל "לא מרגישה טוב, מקיאה, אתה יכול לקחת אותי?" שאלתי "למה דניאל לא לוקח אותך" ענה ודמעות עלו על פניי. "סליחה, שכחתי" אמר והננתי מבינה. "לא משנה" ארמתי הולכת והוא נאנח לא רץ אחרי יודע שלא השתנה. הגעתי לביתי והולכת לישון.
