פרק 7:
קמתי בבוקר צחצחתי שיניים ולבשתי חצאית שחורה עם חולצה בצבע סגול כהה כמעט שחור וקרדיגן ארוך שמכסה את החצאית מאחור. נעלתי מגפיים והיום לא היה לי חשק להתאפר אז פשוט ירדתי למטה. "בוקר טוב" אמרתי לכולם שישבו ואכלו ארוחת בוקר. "בוקר טוב מתוקה" אבא שלו אמר לי. לקחתי מאפין ויצאתי מהבית. התחלתי ללכת לכיוון בית הספר המקום השנוא עליי בכל העולם. "בוקר טוב יפה" שמעתי והפניתי את ראשי לשמאל רואה את שון באוטו. "בוקר טוב חתיך" השבתי לו באותו הטון שדיבר איתי."מה את עושה ביום שמשי שכזה?" דיבר איתי בשפה גבוהה של סופרים משעממים. "בדרכי לבית ספר" נשענתי על חלון המכונית שלו "רוצה טרמפ?" הוא הציע ונכנסתי למושב שליד הנהג. חגרתי את עצמי "את יותר יפה בלי איפור" העיר את הערה המעצבנת שכל בת שונאת לשמוע "פשוט תשתוק" הגענו לבית ספר. הטרמפ הזה היה די מטופש עצם העובדה שהיינו מאתיים מטרים מהבית ספר.
"נהנתי אתמול מאוד" הוא הניח את ידו על ידי "מצטערת על אבא שלי ואמא שלי וריי והאנה. הם כל כך מביכים" התנצלתי על הבושות שהמשפחה המטומטמת שלי עשתה. "בכל מקרה תודה על הטרמפ" נישקתי אותו בלחי ויצאתי מהאוטו נכנסת דרך שער בית הספר עם המוני התלמידים.
נכנסתי לביניין שבו אני לומדת וסובבתי את המנעול של הלוקר בתקווה שהמנעול יפתח בניסיון הראשון. והוא אכן נפתח. "בוקר" שרלוט באה ופתחה את הלוקר שלה. "בוקר" השבתי והוצאתי את ספר המתמטיקה. "מוכנה למתמטיקה על הבוקר?" שרלוט שאלה שאלה מטומטמת ביותר. מי מוכן למתמטיקה על הבוקר? "ממש לא" סגרתי את הלוקר אוספת את ספרי המתמטיקה הכבדים בידי.
נכנסנו לשיעור והתחלנו ללמוד. "היום נלמד לחומר למבחני סיום" המורה הסביר. חשבתי על אתמול ועל איזה בושות. הם תמיד חייבים לעשות לי את זה? חשבתי כל כך הרבה והשיעור כבר נגמר "ליאה? את יכולה לגשת אליי?" המורה ביקש. כולם כבר יצאו מהכיתה וניגשתי אליו. "אני חושב שאת לא מספיק טובה בנושא החדש. אם את רוצה את יכולה לבוא אליי בזמנך הפנוי ו... את יודעת אני אלמד אותך כמה דברים שאולי לא ידעת" הוא ליטף את הזרוע שלי. אני לא בדיוק יודעת מה לחשוב. פשוט יצאתי מהכיתה מבוהלת. יצאתי מהבית ספר לא יודעת לאן ללכת. "שון" התקשרתי אליו "היי ליאה" הוא אמר בנחמדות האופיינית לו"אני יכולה לבוא? ממש עכשיו?" שאלתי לחוצה ממש מתחילה להתלך לכיוון ביתו "הכל בסדר ליאה?" הוא שאל כבר מבין שקרה משהו "לא"
YOU ARE READING
Just Friends?
Fanfictionקירבתי את פני אל פניה ככה שנשימותיה החמות עפו על פניי. שפתיינו היו מילימטרים ספורים אחד מהשני. צמצמתי את המרחק משפתינו ונישקתי אותה. לשפתיה היה טעם של תות מהליפסטיק שהיא תמיד שמה. הריאות שלי כבר התחילו לשרוף ולמרות שממש רציתי להמשיך את הרגע הזה היינ...