מצטערת שהפרק עולה היום במקום אתמול...
פרק 8:
"הכל בסדר?" שון שאל כשנכנסתי לביתו. "לא" הוא קם והבטתי בו ופרצתי בבכי "היי" הוא חיבק אותי חזק ואני מתבכיינת לו "מה קרה?" התיישבנו על הספה השחורה שלו "כלום" אמרתי לו והוא חיבק אותי. החיבוק שלו זה הדבר הכי טוב שאני יכולה לקבל כרגע.
"בטוח קרה משהו. את לא בוכה סתם ליאה" הוא עטף אותנו בשמיכה. טוב, אני מספרת לו. "המורה שלי למתמטיקה הוא... ביקש ממני... הוא..." התחלתי לגמגמם. יופי ליאה "הוא מה?" שון הביט בי במבט של 'ביקש מה' "ביקש ממני לבוא אליו הבית ושהוא ילמד אותי דברים" אמרתי במשפט מהיר כדי שלא אתחרט באמצע.
הוא הביט בי קצת המום וקצת לא מבין "מה זאת אומרת?" איך אני אסביר לו? אני פשוט אספר מה קרה. לקחתי נשימה עמוקה "הוא ביקש ממני לגשת אליו וכך עשיתי. הוא אמר שאני חלשה בנושא החדש ושאם אני מעוניינת אני יכולה לבוא אליו בזמני הפנוי והוא ילמד אותי דברים וחשוב לציין שהוא ליטף לי את היד בכל הזמן הזה" העיינים של שון הפכו למשהו שונה, לא רגוע. מצחו התכווץ וגבותיו הראו שהוא חושב על משהו. "בן זונה. הוא רצה לזיין אותך" הוא התעצבן וקם מרים את הטלפון מהשיש שבמטבח.
"מה אתה עושה?" שאלתי לא מבינה למי הוא מתקשר. "מתקשר למשטרה" הוא אמר ועייני נפערו "לא!" חטפתי את הטלפון מידו נזכרת מה קרה בפעם האחרונה שעשיתי את זה "למה לא?" הוא היה מעט מבולבל "אני לא רוצה להיות הילדה הזאת שהמורה למתימטיקה הטריד אותה!" הנחתי את הטלפון על השיש וההבנה הכתה בי. המורה למתימטיקה הטריד אותי. דמעות עלו בעייני ונשימתי קפצה מעט רומזת שאני עומדת לפרוץ בבכי "בואי הנה" הוא חיבק אותי ונרגעתי.
"אם זה קורה שוב תבטיחי לספר לי" הנהנתי ורק הידקתי את החיבוק יותר "אני אוהב אותך קטנה" הוא נתן לי כינוי. מתה על זה "גם אני אוהבת אותך"
YOU ARE READING
Just Friends?
Fanfictionקירבתי את פני אל פניה ככה שנשימותיה החמות עפו על פניי. שפתיינו היו מילימטרים ספורים אחד מהשני. צמצמתי את המרחק משפתינו ונישקתי אותה. לשפתיה היה טעם של תות מהליפסטיק שהיא תמיד שמה. הריאות שלי כבר התחילו לשרוף ולמרות שממש רציתי להמשיך את הרגע הזה היינ...
