פרק 21:
"ארוחת ערב" הסתובבתי לכיוון הדלת וראיתי שאמא של שון נכנסה לחדר כשישבנו ודיברנו על המיטה "אנחנו כבר יורדים"
שון אמר כשחייכתי אליה. קמתי מהמיטה ופתחתי את הדלת כששון בעקבותיי. ראינו את השולחן ערוך וכולם מתיישבים לאכול. "אז..." אליה התחילה לדבר.
"במה ההורים עובדים?" אבא של שון שאל אותי "אבא שלי איש עסקים ואמא רופאה" עניתי בנימוס והרגשתי את ידו של שון על הירך שלי. בעטתי בו ברגל והוא התאפק לא להביע שום הבעת פנים חשודה.
ניסיתי לא לצחוק מהפרצוף שהוא עשה. כשהאחרוחה הסתיימה עזרתי לאמא של שון לפנות את הכלים ולנקות קצת. "רוצה לבוא איתי לסיבוב?"
שון שאל אותי בדיוק שסיימתי לפנות את הכוס האחרונה על השולחן. "כן"
יצאנו מהבית. שון החזיק את ידי והתחלנו לטייל. "את יודעת מתי אני מבין שאני מאוהב בך עד מעל הראש?" הוא שאל אותי והסמקתי מעט
"כשאת בוכה. וזה כואב לי בלב עד שאני חייב לחבק אותך חזק" המילים שלו כל כך חזקות והן כל פעם מחדש נכנסות ללב שלי. "אני אוהבת אותך" עצרתי ונישקתי אותו בשפתיים.
"אני מת עלייך" הוא חיבק אותי וצחקקתי "ברור שאתה מת עליי"
המשכנו ללכת בשכונה. "שהייתי ילד. זה היה
הפארק שלנו." נכנסנו לגן משחקים לא ענק אבל גם לא קטן. יש בו שתי נדנדות מגלשה ישרה מגלשה מסולסלת, ועמוד כבאים. "ככ הרבה זכרונות יש לי מהפארק הזה"
התיישבתי על הנדנדה. "אילו זכרונות לדוגמא?" הוא חשב על כמה ואז צחק "הנשיקה הראשונה שלי" ישר חייכתי מהמחשבה שזה נעשה פה.
"קראו לה מר. כעיקרון קראו לה מריה אבל קראנו לה מר. היא הייתה ילדה יפייפיה. היינו בכיתה י' גיל 16. היא הייתה שטנית עם עיינים כחולות ונמשים. ישבנו למעלה באזור שלפני המגלשה ודיברנו. זה היה דוחה. אף אחד מאיתנו לא ידע מה הוא עושה"
זה הצחיק אותי. זה חמוד באיזה שהוא מקום שזה קרה פה. "היינו חודשיים ביחד עד שהיא עברה לאנגליה ממשלחת של ההורים שלה והקשר לא שרד"
הוא קם מהנדנדה שלו והתחיל לנדנד אותי חזק "עאאא שוןן לא!!" התחלתי לצרוח כי אני פחדנית. ושון רק צחק עליי. ירדתי מהנדנדה והתיישבתי על המדרגות שעולות למגלשה ושון עמד מולי אך קרוב אליי "את יודעת שלא ממש יצאנו לדייט?"
הוא הניח מאחוריי האוזן שלי מספר שיערות ששררו על פניי "כן. לא יצא" השבתי לו לאחר שחשבתי אם יצאנו לאן שהוא במשך מספר שניות.
"יש פה מסעדה ממש טובה שאני רוצה לקחת אותך אליה. אולי היא לא הכי פנסי שמנסי אבל היא טובה ופשוט כיף שם" חשבתי על זה מספר שניות שבהן צרחתי מבפנים כמו ילדה קטנה.
"כן. אני אבוא איתך" וזה הרגע שבו הבנתי שאני לא רק אוהבת את שון אני כבר ממש מאוהבת בו. כן, שון מנדס.
אני מאוהבת בך
The end!
מקווה שאהבתןןןןן
אני לא בטוחה לגבי חלק 2...
מקווה להמשיך מתישהו!
YOU ARE READING
Just Friends?
Fanfictionקירבתי את פני אל פניה ככה שנשימותיה החמות עפו על פניי. שפתיינו היו מילימטרים ספורים אחד מהשני. צמצמתי את המרחק משפתינו ונישקתי אותה. לשפתיה היה טעם של תות מהליפסטיק שהיא תמיד שמה. הריאות שלי כבר התחילו לשרוף ולמרות שממש רציתי להמשיך את הרגע הזה היינ...
