פרק 11:
השעה 11 ושוב יש שיעור מתימטיקה ואני חותכת מוקדם לשון כדי לברוח מהמורה שלי למתמטיקה. בעודי מתקדמת לכיוון השער אני מרגישה מישהו מחזיק בחוזקה בידי. "זה שלא תגיעי לשיעורים שלי רק מעצבן אותי יותר" הקול הנמוך והמצמרר שלו נשמע באוזניי. נשימתי עצרה לרגע ושתקתי. הוא שיחרר את אחיזתו בי.
הסתובבתי כדי לוודא שהוא לא בסביבה יותר ושהוא לא היה בסביבה יותר המשכתי להתקדם לשער שם שון מחכה לי כמו תמיד.
"היי" הוא אמר כשראה אותי מתקדמת לכיוונו "היי" חיבקתי אותו ונותת לו נשיקה בלחי כמו תמיד. נכנסנו לאוטו ובמשך כל הנסיעה היה שקט. נכנסנו לבית. ירדנו למרתף ושון פתח את המחשב והתחיל לעבוד ואני התחלתי ללמוד מתמטיקה. אם המורה שלי לא ילמד אותי אז אני אלמד לבד.
הגעתי לתרגיל שלא הבנתי. "שון. אתה יכול להסביר לי?" שאלתי אותו והוא הביט בתרגיל. "את מעבירה את זה לפה לא ההפך" הוא איתר את הבעיה שלי והסביר לי מה לעשות. הבטתי במחשב שלו לשנייה 'סיבוב הופעות' 'אירופה, בריטניה, ארצות הברית' "אתה נוסע?" שאלתי את שון והוא הביט בי. "תענה לי! אתה נוסע?" למה הוא לא סיפר לי? "כן" הוא סוף סוף ענה לי "לכמה זמן?" הוא חשב קצת אם להגיד לי או לא קמתי מהכיסא והוא תפס את ידי
"שלושה חודשים. עוד שבועיים" הוא משך את ידי מושיב אותי עליו "ולא סיפרת לי?" הבטתי בעיניו וניסיתי כמה שיכולתי להחזיק את הדמעות בפנים. "לא ידעתי איך לספר לך" מה לעשות? הבטתי למעלה בתקווה שלא יראה שאני עומדת לפרוץ בבכי כל מה שקורה זה פשוט יותר מידי "אני אתגעגע אליך" חיבקתי אותו כשאני עדיין יושבת עליו. למה הוא בכלל הושיב אותי עליו? זה לא שאנחנו ביחד או משהו כזה.
"גם אני אתגעגע אליך קטנה" הוא אמר כשאנחנו עדיין מחובקים. קמתי אספתי את הדברים שלי והכנסתי אותם לתיק שלי. "לאן את הולכת?" הוא שאל בזמן שעליתי במדרגות בדרכי לדלת הכניסה. "הולכת הביתה" פתחתי את דלת המרתף שומעת את צעדיו של שון מאחוריי. יד עצרה אותי מלצאת מהבית. "אל תגידי לי שאת כועסת" השפלתי את מבטי כי אני כן כועסת עליו. קודם הוא מסתיר ממני שהוא הלך לכסח את המורה שלי אחר כך את הסיבוב הופעות הזה. מה הבא? שהוא מתחתן?
"ביי שון" נישקתי אותו בלחי והלכתי
מצטערת שהפרק עלה קצת באיחור. רק לפני רבע שעה קלטתי שהשעון מעורר לא עבד היום. אבל עדיף מאוחר מאשר לעולם לא! מקווה שהיה לכם חג עצמאות מקסים!
YOU ARE READING
Just Friends?
Fanfictionקירבתי את פני אל פניה ככה שנשימותיה החמות עפו על פניי. שפתיינו היו מילימטרים ספורים אחד מהשני. צמצמתי את המרחק משפתינו ונישקתי אותה. לשפתיה היה טעם של תות מהליפסטיק שהיא תמיד שמה. הריאות שלי כבר התחילו לשרוף ולמרות שממש רציתי להמשיך את הרגע הזה היינ...
