פרק 9:
~בוקר~
"אתה יכול לחכות עד שאני אשלח לך הודעה?" שאלתי את שון כשישבנו במכוניתו. הוא מסיע אותי לבית הספר בשבוע האחרון כי לא רציתי ללכת לבד. "ברור" יצאתי מהמכונית נכנסת לבית הספר דרך השער הגדול לא לפני שבירכתי את השומר בבוקר טוב.
נכנסתי לכיתה והיו מחא התלחששויות "על מה מדברים?" ניגשתי לשרלוט וג'ייסון שישבו ודיברו. "על הפנס בעין של המורה למתמטיקה" הורדתי את התיק מגבי והתיישבתי על השולחן שלי "ליאה בואי שנייה" המורה למתימטיקה נכנס וביקש לדבר איתי. חוץ מפנס בעיין גם השפה שלו הייתה פצועה ואני מניחה שהוא קיבל מכות.
יצאנו מהכיתה והוא לקח אותי לכיתה ריקה. "תגידי לחבר שלך שלא יעז לאיים עליי אם את רוצה שהציונים שלך ישארו כמו שהם" הוא איים עליי לוחש בטון נמוך מהטון דיבור הרגיל שלו. אני מודה שזה הפחיד אותי מאוד. "על מה אתה מדבר?" עשיתי את עצמי לא מבינה למרות שהבנתי טוב מאוד על מה הוא מדבר
"ההצעה עדיין בתוקף, רק שעכשיו היא לא הצעה" הוא יצא מהכיתה. דינג! 'הכל בסדר?' שון שלח לי 'איפה אתה?' שלחתי את ההודעה. נכנסתי לכיתה לוקחת את התיק שלי. ג'ייסון ושרלוט הביטו בי ופשוט הלכתי בלי לומר מילה.
יצאתי משער בית הספר שמה לב שהמכונית של שון עדיין נמצאת שם. נכנסתי במהירות ובעצבים.
"אתה הרבצת למורה שלי למתמטיקה?"
YOU ARE READING
Just Friends?
Fiksi Penggemarקירבתי את פני אל פניה ככה שנשימותיה החמות עפו על פניי. שפתיינו היו מילימטרים ספורים אחד מהשני. צמצמתי את המרחק משפתינו ונישקתי אותה. לשפתיה היה טעם של תות מהליפסטיק שהיא תמיד שמה. הריאות שלי כבר התחילו לשרוף ולמרות שממש רציתי להמשיך את הרגע הזה היינ...
