𝕥𝕙𝕖 𝕓𝕒𝕟𝕘𝕥𝕒𝕟'𝕤 [✔︎]

7- הרומנטיקה ממש שופעת..

לא הייתי אמורה לעלות היום פרק אבל קרה דבר מדהיםםםם!!!!

יש לנו 1K קריאות!!!!! אני כלכך מתרגשת ומודה לכן שאתן קוראות ואוהבות את הסיפור הזה למרות שהוא חרא ಠ_ಠ

אני פשוט בוכה עכשיו (ಥ﹏ಥ)

דרך אגב יש 169 הצבעות 😏

תהנו מהפרק הכושל שלי
¯\_(ツ)_/¯

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

נ.מבט ג׳ונגקוק

״מה?!״ זה היה מה שכולנו צעקנו ביחד על אפה.

׳לא. הוא לא יכול להזמין אותו, במיוחד לא אחרי מה שקרה בחדר..׳

-פלאשבק-

״מה?״

״אמרתי שאני זה ששכבת איתו אתמול בלילה.״ הוא אמר והסתכל על הרצפה.

״א-אבל אני לא רציתי, כאילו כן רציתי אבל אתה אמרת לי להמשיך! אני כלכך מצטער. אין לך אפילו מושג כמה. לא הייתי צריך לקחת לך את הבתולין. באותו הרגע שגיליתי הייתי צריך להפסיק. אני כלכך מצטער.״

הוא אמר וקם מהכיסא של הפסנתר, הוא התחיל להתקדם לכיוון הדלת. אבל אני תפסתי בידו ועצרתי אותו.

״א-אל תלך. אני רוצה ל-לדעת מה קרה אתמול.״ אמרתי והרגשתי איך אני מסמיק יותר ויותר.

״א-אוקיי״
.
.
.
.
.
.
.

-אחרי שיחה ארוכה ומפורטת מאוד (אבל מאוד!😏)-

״אחרי שנרדמת לקחתי אותך לחדר אורחים, הלבשתי אותך בעדינות כדי לא להעיר אותך וכיסיתי אותך בשמיכה כדי שלא יהיה לך קר. התכרבלנו ביחד עד שהייתי צריך ללכת למשמרת שלי בבית החולים, רציתי להשאיר פתק אבל הייתי באיחור רציני, מצטער.״ הוא אמר ואני רק הסתכלתי עליו בהלם מוחלט.

׳אני באמת קראתי לו מאסטר?! בשם כל הפיקצ׳ו הקיימים בפוקימון גו!! הבושה!!!!׳

״א-אני מצטער..״ אמרתי כשהשפלתי את מבטי למטה, חוזר לשבת על הכיסא של הפסנתר. אני לא מאמין שזה מה שקרה. לפחות זה מסביר את הסימנים..