𝕥𝕙𝕖 𝕓𝕒𝕟𝕘𝕥𝕒𝕟'𝕤 [✔︎]

43- מין פאקינג יונגי

⚠️אזהרת סמאט⚠️
מיני סמאט של
~Yoonbum~

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
נ. מבט יונגי
״תזכיר לי שוב למה אני עושה את זה?״ שאלתי את ג'ימין, בזמן שהכנתי את הדברים לידי. פתחתי את הכפתור הראשון והשני של החולצה שלי.

״כי אפה אמר שאני צריך להתבגר..״ הוא אמר בקול ילדותי והוריד את החולצה שלו.

העור שלו חלק ובהיר, לא בהיר כמו שלי אבל עדיין. הקוביות שלו בלטו והוא העביר את ידו בשיערו.

״הבנתי את זה ואני אפילו מסכים איתו. מה שדרף אגב אף פעם לא קרה, מאז שג׳ין והוא ותחילו לצאת. אבל שוב, למה פאקינג אני?!״ אמרתי כשהוא התיישב מולי. הוא הרים את מבטו אליי והורדתי את מבטי כדי להסתכל עליו.

התקרבתי אליו עד שהפרצופים שלנו כמעט נגעו אחד בשני. העברתי את ידי בשיערו, מה שגרם לו להרים את ראשו ולשפתיים שלנו להיות קרובות.

״כי אני לא סומך על ספרים!! הספר המטומטם הזה רצה להוריד לי את כל השיער!! כולה ביקשתי ממנו לצבוע!!״ הוא התעצבן, צעק עליי והתרחק ממני. הוא גם שילב את ידיו על החזה שלו.

אנחנו עכשיו בבית שלי והיום זאת הלוויה של ההורים של ג׳ימין. נאמג׳ון ביקש ממנו, שלפני הטיסה הוא יצבע את השיער שלו לצבע נורמאלי במקום הצבע האדום הנוכחי שיש לו.

אבל משום מה, הוא ביקש ממני לצבוע לו את השיער כי הוא לא סומך על ספרים.

״אבל אני לא יודע איך לעשות את החרא המזדיין הזה!!״ אמרתי בקול עצבני.

הוא לא ענה לי והושיט לי את הקופסה של הצבע. לקחתי את הקופסה ממנו וחיפשתי את הוראות הצביעה.

״זה כתוב בבולשיט!! ובגודל של חיידק!! איך למען ההיפ הופ הקדוש, אני אמור להבין את זה?!״ המשכתי להתעצבן יותר ויותר.

׳למה לעזאזל ההסכמתי לעזור לו? אני יכולתי לישון עכשיו...׳

״איך אתה לא יודע מה לעשות?! אתה כל הזמן צובע את השיער שלך!! רק לפני שלושה ימים צבעת אותו מאפור ללבן!!״ הוא צעק עליי.

״אבל אני הלכתי למספרה. כמו כל בן אדם נורמאלי שרוצה להסתפר!!!״ צעקתי עליו, הוא פשוט נאנח וגילגל עיניים.

לפני שהוא הספיק לענות לי, הטלפון שלי צילצל.

״הלו?״ עניתי, עם קול עדיין מעוצבן.

״יונגי? אהממ.. הכל בסדר? אתה נשמע די עצבני..״ מיד כששמעתי את הקול הזה, נרגעתי.

״אני בסדר בייב... ג׳ימין עולה לי על העצבים.״ חייכתי לעצמי כשקראתי לג׳יי-באם בייב. אבל כשהזכרתי את ג׳ימין, הסתכלתי עליו עם מבט הרצח שלי.