The Devil

פרק8|פסטיבל חלק 2

פרק 8

שמעתי קולות והרגשתי כאבים עזים מהבטן שלי. ''שיט מה אנחנו הולכים לעשות'' אמר דניאל. ''צריכים להתקשר למשטרה'' אמרה מאיה ומיד אבא שלי ענה לה ''לא אסור! אחרת יראו את הגופות וידעו שהיא קשורה לזה''.

''יש לכם רעיון יותר טוב?" שאלה מאיה. פתחתי את עיניי במעט והסתכלתי על הבגדים שלי הם היו ספוגים בדם.
''דניאל תביא לי את הג'קט שלך'' הורה רון לדניאל. לכמה שניות דניאל פשוט עמד ובהה בי ורק עד שאח שלי אמר לו '''דניאל.. מהר!" בצעקות, דניאל עשה מה שרון אמר לו. את הג'קט רון שם על הפצע שלי וניסה לעצור את הדימום.

''חייבים להתקשר למישהו...'' אמר אחד האנשים שאני לא מכירה, שהיה עם אבא שלי. ''לא יכולים להתקשר לאף אחד..הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות בנתיים זה לקחת אותה הביתה... אני אתפור אותה'' אמר אבא שלי והרים אותי אם רון לתוך האוטו של דניאל.

נשכבתי על מאיה רון ואבא בזמן שדניאל נוהג ולידו האיש שאני לא מכירה. מאיה הרימה את הג'קט שהיה ספוג בדם ואמרה ''זה לא יכול להיות...''
רון ואבא שלי ממש נבהלו ושאלו מהר ''מה קרה? מה??"
''הפצע..'' אמרה מאיה והמשיכה בנשימות כבדות ''הוא הבריא''.

דניאל דפק ברקס עם האוטו שנתן לי מכה בראש כעסתי וצעקתי ''דניאל הראש שלי!!!"
''סליחה'' הוא אמר והסתכל עלי דרך המראה.
כשהגענו הביתה ירדנו מהאוטו והם ניסו לעזור לי, העפתי את ידיהם ממני ואמרתי ''אני הולכת להתקלח''. האיש שאני לא מכירה דיבר כמה שניות עם אבא שלי ואז הלך.

אבא שלי אמר לכולם ''ניתן לה קצת ספייס'' כולם הסכימו וישבו בסלון...חוץ מאבא שלי, הוא הלך אחרי למעלה ותפס את ידיי ''איך עשית את זה?" הוא שאל. וואוו אבא, ממש ספייס סידרת לי כאן. ''אין לי מושג...עוד אחד מהכוחות השטניים שלי כנראה'' עניתי והשתחררתי מאחיזתו. נכנסתי להתקלח. עטפתי את הבגדים שהיו מלאים בדם בתוך שקית בתוך שקית וזרקתי אותם לפח זבל שהיה מתחת לחלון שלי, קלעתי לבפנים וחייכתי ''יש'' צעקתי.

כשחזרתי לחדר שלי אבא שלי ישב על המיטה שלי ושאל ''כוחות שטניים? מה את?" .
''אני שטן..'' עניתי וישבתי מולו על כיסא.
''איך?" הוא שאל וניגב את הדמעה שברחה לו מהפנים.
''לפני שבוע עשינו תאונת דרכים..'' אמרתי והוא עצר אותי באמצע. ''לא עברנו שום תאונה על מה את מדברת?"
''לפני שבוע עברנו תאונת דרכים אבל אתה פשוט לא זוכר כי אתה ורון מתתם, בשביל להציל את החיים שלכם מכרתי את נשמתי לשטן והפכתי לאחת כזאת. אני אוכלת נשמות רעות של אנשים.. כמו הנזירות והילדים שמצאו בבית הקברות'' אמרתי והסתכלתי על אבי.
''את הרגת אותם?'' הוא שאל וקמתי מהכיסא. ''הם חשפו בפני את החלק הרע שלהם אז לקחתי את הנשמה שלהם'' אמרתי והוא היה בשוק.

''בכל מקרה..'' אמרתי וחייכתי עליו עזרתי לו לקום מהמיטה שלי והמשכתי ''תרדו למטה לרון ודניאל הם יספרו לך הכל..יש לי הרגשה שהם גם צריכים לספר לך עוד כמה סודות...תקרא בבקשה למאיה.. תודה אבא..'' אמרתי ופתחתי את הדלת, דחפתי אותו החוצה ולפני שהוא סיים להגיד את המשפט ''רגע נינה א..'' טרקתי את הדלת בפרצוף שלו.

מאיה נכנסה לחדר שלי ואמרה ''אבא שלך מדבר עכשיו עם רון ודניאל...לא היה לי מושג שאל שלך ערפד ושחבר שלו איש זאב..ואת...חשבתי שרק צחקת איתי''. ''טוב עכשיו את יודעת שלא שיקרתי לפחות'' אמרתי וחייכתי עליה. ''אז את הרגת את הנזירות והילדים?"" היא שאלה וישבה על הכיסא בזמן שישבתי על המיטה.

''כן..'' עניתי, לא הכחשתי ולא רציתי להכחיש.
''למה?..אם זה בסדר שאני שואלת'' היא אמרה וחייכה. ''הנזירות הכו אותי אז לקחתי את נשמתן והילדים הרסו את הקברים ועשיתי איתם אותו דבר'' עניתי ושכבתי על הגב.

''אבל הקברים לא היו הרוסים..'' היא אמרה והסתכלה לי בעיינים. ''הם היו , אני החזרתי אותם למה שהם היו לפני שנהרסו...'' עניתי והיא מייד המשיכה ''את מאמינה לי שאני מכשפה?" צחקתי ואמרתי ''כן אני מאמינה.. אם את מאמינה שאח שלי הוא ערפד והחבר הכי טוב שלו הוא איש זאב ואני החברה הכי טובה שלך היא השטן...'' צחקתי וגם היא צחקה ואמרה ''בפעם הבאה שתספרי לי משהו אני אאמין לך לגמרי''.

אחרי שאני ומאיה דיברנו ירדנו למטה ואכלנו ארוחת ערב. כולנו ישבנו ליד השולחן. דניאל, רון ומאיה , אבא ואני, כולם הסתכלו אחד על השני ואחרי שתיקה מביכה רון אמר ''טוב אז... בואו נאכל..'' כולם חייכו והתחילו לאכול...זאת הייתה הארוחה הכי מביכה בעולם ואין לי מושג למה.
באותו הלילה מאיה נשארה לישון אצלי.

דיברנו איזה שעתיים אחרי שכולם הלכו לישון ואז דניאל דפק בדלת ונכנס. הוא עמד מול מאיה ומולי ושאל ''נינה.. את שומעת? סיפרתי לאלפה שלי לגבייך והוא רוצה לראות אותך מחר...את חושבת שאת יכולה לפגוש אותו?" הוא שאל ואני עניתי ''למה הוא רוצה לראות אותי? מה עוד סיפרת לו? הוא יודע גם על רון?" שאלתי והוא הגיב ''הוא רוצה לדבר איתך...ואל תדאגי הוא כבר יודע על רון והוא בעצם עוזר להגן עליו משאר הערפדים.. ובעוד כמה דברים..''.

''מה זאת אומרת.. כאילו דם?" שאלה מאיה ודניאל הגיב ''ערפדים לא שותים כל הזמן דם הם גם יכולים לאכול אוכל רגיל... הוא פשוט שומר עליו משאר הערפדים כי רון הציל את החיים שלי שלקח נשיכה מערפד... נשיכה של ערפד יכולה להיות קטלנית לאיש זאב'' הוא חייך והמשיך ''אני ממש הודה לך...''

עניתי וחייכתי ''אין בעיה אני אפגוש אותו...''
דניאל התלהב ולפני שיצא מהדלת הוא אמר ''אוקי אז מחר בשעה אחד עשרה אני לוקח אותך אליו סבבה?" לפני שהספקתי להגיב הוא יצא מהחדר וטרק את הדלת יכולתי לשמוע צרחה של ''ואוו יששש'' מהצד השני.

מאיה ואני צחקנו ואז מאיה שאלה אותי ''יכולת לא להסכים לעסקה עם השטן..או אפילו להתמקח.. למה לא עשית את זה?"
שיניתי צד במיטה והסתכלתי בפנים שלא ועניתי ''פעם אמרו לי שאו שאתה מת כגיבור או שאתה חיי מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לנבל'' חייכתי והמשכתי ''בחרתי בחיים של המשפחה שלי ואני אבחר את זה שוב ושוב... אפילו אם זה אומר שאני אצטרך להפוך לפרה''.
היא צחקה ואמרה ''דווקא נירא לי שפרה תתאים לך''

הכתי אותה חלש על היד וצחקתי, היד לחצה לי את היד ולא עזבה אותה, צפיתי בה ישנה והרגשתי כאילו אני סטוקר קריפי. הסטתי את המבט שלי ממנה וניסיתי להירדם.

עוד פעם חשבתי על היום שקרה.. עכשיו שגם אבא שלי יודע עלי וגם אחד מהחברים שלו לעבודה.. מה אני הולכת לעשות שעוד אנשים יגלו עלי? והקטע הזה עם האלפה של דניאל..

השעה הייתה ממש מאוחרת והעיינים שלי התחילו להעצם. עוד יום בחיים שלי שמגלה לי כוחות חדשים על עצמי... מעניין מה יקרה מחר... או שלא ממש😜