The Devil

פרק31|חושך

לא לשכוח ללחוץ על 🌟 ואם אתם עדיין לא עוקבים אחרי זה הזמן.

רציתי לדעת מה אתם חושבים על הסיפור עד כה 🤔על הדמויות הראשיות😎 ממש אשמח עם תקראו עוד סיפורים שלי תאמינו לי אתם תאהבו אותם.😍😘

פרק 31

בן ופלמר ניסו להתקרב אליי אך הועפו לקיר. היו דפיקות חזקות מצד דלת הכניסה. הרהיטים בחדר התחילו להתעופף קצת מעל לרצפה. ''נינה?" שמעתי את מאיה צועקת , היא דפקה על הדלת וניסתה לפתוח אותה. לא יכולתי לזוז, הייתי מרותקת לריצפה. לפני פתאום עשן שחור שלאט לאט גילה את דמותו.. השטן. גופו השחור, רגליו שדומות לרגלי עץ, כנפיו וזנבו הארוכה, שיניו הבולטות וציפורניו החדות, גבותיו דמוי נוצות ושני קרניו הענקיות עולות באש.

מאיה הצליחה לפרוץ את הדלת ונכנסה לבפנים. הוא הסתכל אליה והיא אליו. היא באה להגיד משהו ואז הוא קימץ את גבותיו והיא עפה לקיר גם. הוא התקרב אלי כמה צעדים. פתאום התרוממתי באויר לפניו כאשר רגלי לא נוגעים בקרקע. הייתי קפואה ולא יכולתי לזוז או לדבר. הוא חייך. בכל פעם שנשם יכולתי לשמוע את קצב הנשימה הכבד שלו.

הוא התקרב אליי והושיט את ידו לעברי חייך ואמר ''את באה איתי'' ענן שחור התחיל לכסות את ראשי, הפסקתי לנשום, ניסיתי בכל הכוח להתנגד אבל לא הצלחתי ''עדיף שתוותרי'' אמר השטן והתחלתי לאבד טיפה את ראייתי .

לפתע שמעתי את מאיה צועקת ''ליבטוי''. נפלתי לרצפה ונשמתי נשימות עמוקות. מתחת לשטן נפער חור גדול ושחור, הוא נסחף לבפנים ואז תפס את רגלי, פלמר זינק לעברי ותפס את ידי השמאלית. לאט לאט החור נסגר והשטן לא הרפה. התחלתי לנער את הרגל שלי הסתכלתי עליו ואמרתי ''תעזוב!". עייני השתנו והוא עזב את רגלי ונשאב לחור. החור נסגר ואני קמתי מהרצפה.

כל הרהיטים נזרקו מהר על הרצפה, הרמתי את ידיי ועיניי השתנו, הרהיטים הסתדרו כפי שהיו קודם. התריסים נפתחו והאור שב להיות בצבע הלבן. צבע עיניי השתנה בחזרה לכחול , שיפשפתי אותם וקיבלתי סחרחורת.

''מה לעזאזל קרה עכשיו?" שאל פלמר.
''זה השטן.. למה הוא כאן?" שאל בן.
''כדי לקחת אותי'' עניתי.
''למה?" שאלה מאיה.
''אין לי מושג.. אבל אני חייבת לגלות..'' עניתי.
''אולי תתני לי לעזור לך?" אמרה מאיה.
''איך?" שאלתי.
''אני מכשפה שכחת?" מאיה אמרה וחייכה.

''אני אתקשר לסבתא שלי ואתייעץ איתה בנתיים ניראה לי שכדי שתנוחי'' היא אמרה ולקחה לי את היד היא משכה אותי לכיוון הספה ואז הושיבה אותי. לא ממש ידעתי מה לעשות אז לא זזתי. בן הדליק את הטלויזיה ופלמר חתך פירות והביא לי אותם. בנתיים מאיה דיברה עם סבתא שלה.

בן התיישב בכורסה ופלמר לידי הוא תקע מזלג בחתיכת פרי ואז כיוון אותו לשפתי. הסתכלתי עליו במבט כועס ואמרתי ''באמת? מה הקטע?".
''מה?" הוא שאל.
''אני לא ילדה קטנה פלמר.. אני די בטוחה שאני יכולה להחזיק מזלג בעצמי'' אמרתי ולקחתי את המזלג מידיו, הכנסתי את הפרי לפיי והחזרתי לו את המזלג.

''טוב'' אמרה מאיה ונעמדה מולנו.
''סבתא שלי אומרת שנצטרך ללכת אליה והיא כבר תראה מה לעשות'' היא שילבה את ידייה.
''יש לה תוכנית?" שאל פלמר.
''למה?" שאלתי.
''לעשות משהו בנוגע לשטן'' אמר בן.
''כאילו שאפשר לעשות משהו.. שכחתם אולי אבל זה השטן! לא אני.. אלא הדבר האמיתי.. הוא הרבה יותר חזק'' אמרתי וקמתי מהספה, הלכתי לכיוון מאיה והמשכתי ''מתי אנחנו צריכים להיות אצלה?" שאלתי.
''היא אמרה שהיא פנויה כל היום אבל עדיף כמה שיותר מוקדם'' ענתה מאיה.

''אוקי אז אני אלך אליה'' אמרתי.
פלמר ובן נעמדו לידי ואמרו ''אני בא איתך'' הסתכלתי על שניהם ואמרתי ''באמת שזה לא יהיה נחוץ.. עדיף שאלך לבד'' מאיה השתעלה בכיאלו והסתובבתי אלייה ''עם מאיה כמובן'' אמרתי.
''אני בא איתך'' אמר פלמר.
''אמרתי לא..'' חזרתי על המשפט.

''לא אכפת לי'' הוא אמר ואני עניתי ''גם לי..'' לקחתי את היד של מאיה ומשכתי אותה למחוץ לדירה, ירדנו למטה למכונית שלה פתחתי את הדלת. היא ישבה בתא הנהג ואני לידה. הוצאתי את המפתחות מהמגירה הקטנה והושטתי לה. ''תתניעי'' אמרתי והיא התניעה. בן ופלמר יצאו מהבניין. ''סעי'' אמרתי והיא נסעה. הם החלו לרוץ אחרי המכונית וראיתי במראת הרכב איך הם לאט לאט מאבדים את כוחם ונעצרים.

אחרי חצי שעה הגענו לבית של סבתא של מאיה, נכנסנו לבפנים וסבתא שלה חיבקה אותנו.
''מה שלומך נינה?" היא שאלה אותי
''הכל בסדר'' עניתי והמשכתי ''הרבה זמן לא התראינו''
''כן.. רק חבל שאנחנו לא מתראות במאורעות יותר שמחים'' היא אמרה וסימנה לי לשבת על הכיסא.

''סבתא את חושבת שתוכלי לעזור לנינה?" מאיה שאלה
''אני מצטערת'' היא אמרה ושמה את ידה על הברכיים שלי והמשיכה ''אני לא חושבת שאני יכולה לעזור לך''
''זה בסדר..'' אמרתי וחייכתי לעברה

היא נאנחה ונשענה לאחור על הספה חשבה קצת ואז אמרה ''אבל אני חושבת שיש מישהו שיכול לעזור לך''
''מי?" שאלתי
''המראה'' היא ענתה
''מראה? סבתא את מסוממת או מה? איך מראה יכולה לעזור לנינה במצב שלה עכשיו?" אמרה מאיה
''תתפלאי אך יש מראה שיכולה לעזור לכל אחד בכל מצב..'' היא אמרה.

''את בטוחה שהיא יכולה לעזור לי?" שאלתי את סבתא של מאיה. היא חיבקה את ידי עם ידה ואמרה ''אני לא בטוחה אבל שווה לנסות זה לא כאלו שיש לנו עוד אפשרויות''. ''אוקי אז למה אנחנו מחכות?" שאלתי וחייכתי ''בואו נלך'' אמרתי.