חייה של נינה משתנים אחרי תאונה. עולמה המשעמם והריקני מתהפך לגמרי, יצורים על טבעיים, אנשי זאב , ערפדים, שדים, מלאכים ומכשפות מתגלים לעיניה. נינה הופכת לאחת מהם, החזקה שביניהם, היא מנצלת את הכוחות שלה ולא בדרך הטובה עד שהיצור שנתן לה אותם רוצה שתשלם א...
פתחתי את עיניי לאט לאט, הרגשתי שמישהו נוגע בי. חמימות עטפה אותי ואז ידיים חיבקו אותי כאשר אני במיטה. ''מה עכשיו?" שאלתי בעצבנות. ''אני רעב..'' שמעתי את קולו של פלמר, הרחקתי את ידיו מבטני וקמתי מהמיטה. פתחתי את דלת האמבטיה ''לך תאכל משהו מהמטבח..'' עניתי לפלמר ונכנסתי פנימה. שטפתי את פני.
באמצע שציחצחתי את שיניי פלמר נכנס לבפנים ונעמד מאחורי. גירגרתי מים בפי ואז ירקתי אותם לכיור,פלמר חיבק אותי ואמר ''לא אוכל כזה...'' הוא התחיל לנשק את צווארי ואני ניגבתי במגבת את פני. הסתובבתי עליו ושאלתי ''ולמה אני חייבת לתת לך אנרגיה ודווקא על הבוקר?". ''כי את מבריאה תוך שניות והרגשות שלך יותר טעימות..'' אמר פלמר.
הוא הסתכל על שפתיי וליקק את שפתיו, הרים את ידו לפני וטפס את סנטרי. הסתכל לי בעיניים ואז שוב על שפתיי ורכן לנשיקה. הרמתי את היד שלי וחסמתי את פיו, הוא הסתכל עלי ותפס את ראשי אם ידו השנייה. ''מה יוצא לי מזה?" שאלתי , הוא חייך והוריד את ידי מפיו, הוא רכן שוב לנשיקה ונישק אותי. הרגשתי כמה זרמים בלשון ודקירות מעצבנות כאלו בידיים. הוא סיים לנשק אותי ואמר ''תודה על הארוחה'' הוא ליקק את שפתיו וחייך, יצא מהחדר אמבטיה והשאיר אותי שם.
סובבתי את גופי לכיור והסתכלתי על המראה, לכמה שניות האור שלי היה לבן ותוך כמה שניות אחרי הוא חזר להיות יותר 'צבעוני'. בנתיים זה נראה כאילו אני העבד שלו ולא הוא העבד שלי...
הייתה לי פתאום סחרחורת קלה, ראיתי כפול ובאתי להסתובב, נפלתי על הריצפה והראש שלי כל כך כאב. הרמתי את שתי ידיי ומחצתי את ראשי, דבר סתום שאני עושה כדי 'להשכיח' את הכאב בידי זה שגורמים כאב אחר. הסתכלתי על הריצפה וראיתי כמה טיפות של דם, הושטתי את ידיי לנייר טואלט שלידי וניקיתי אותן. קמתי כאשר אני עדיין מסוחררת והסתכלתי על המראה, דיממתי מהאף. הסחרחורת שלי הפסיקה במעט אך עדיין כאב לי הראש, כל העניין נמשך עשר עד חמש עשרה שניות וזה הרגיש כמו שעות. שטפתי את פני ועצרתי את הדימום.
יצאתי מהחדר אמבטיה והוצאתי בגדים מהארון, לבשתי חולצה צהובה קצרה ומכנסי ג'ינס קצרים שטיפה גדולים עלי והם לא צמודים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הראש לי די היה עסוק בדימום שהיה לי מקודם, הלכתי למטבח וראיתי את בן מכין ארוחת בוקר. הוא הורה לי לשבת על הכיסא ולא היה לי כוח עליו, פשוט ישבתי. הוא הניח מולי סלטים, אבוקדו , וחביתות ואמר לי לאכול. לא אוכל כלבבי אך היה בסדר.. הוא צפה בי, רגלו לא הפסיקה לנוע ועיניו לא עצרו לרגע להסתכל על משהו אחר חוץ ממני. הסתכלתי עליו בחזרה ואמרתי ''נו מה?".
הוא הסתכל הצידה ואז שוב עלי ''מי זה פלמר הזה ואיך בדיוק היכרתם?" הוא שאל. סיפרתי לו הכל בקצרה ואחר כך קמתי משולחן האוכל והלכתי לתחנת האוטובוס. עליתי על האוטובוס הראשון שהגיע, הוא היה ריק, התיישבתי במושב אחד לפני האחרון ליד החלון שלפתע מישהו התיישב לידי. זה היה פלמר.
''מה אתה רוצה עכשיו?" שאלתי ''שכחת? את צריכה להרוג בשבילי מישהו'' הוא ענה והמשיך ''אנחנו נרד בוויט ספיס'' ''מי זה? ולמה אני צריכה להרוג אותו ולא אתה?" שאלתי ''קודם כל כי אני שוטר ואני לא יכול להרוג אותו בגלל זה'' ''פחח, עובדה שנפגשנו הרגת כמה? שלוש..לא ארבע אנשים'' ''זה לא משנה אוקי, הייתי אנדרקאבר ועכשיו אני לא'' ''נו תמשיך'' ''אוקי, דבר שני כי הוא גם שד..'' ''אתה צוחק? אז למה אתה לא הורג אותו וזהו? כאילו יש לכם את אותם הכוחות ,נכון?" שאלתי ''זהו שלא.. הוא שד צללים, מאוד חזק'' ''מה זאת אומרת שד צללים?" ''הוא יכול לשלוט בכל דבר דרך הצל שלו'' ''ואתה מצפה שאני אהרוג אותו..'' ''כן'' ''איך?" ''את פשוט צריכה לפתות אותו ואז לשאוב את הנשמה שלו או מה שאת לא עושה'' ''ולמה שאני אעשה את זה'' ''כי את חייבת לי, כמו שאמרת הרגתי 4 אנשים בשבילך, וזה רק ביומים הראשונים שנפגשנו'' ''אוקי.. למה אתה רוצה להרוג אותו בכל מקרה?" ''כי הוא הרג מישהו ש.. עזבי לא משנה'' ''נו לא תגיד לי'' אמרתי ''נוו, זה לא משנה כבר'' ''נו, מה הבעיה להגיד'' הסתכלתי עליו והוא שתק עד שהגענו לנמל, נכנסנו למסוף וויט ספיס. היה קרנבל והוא הצביע לי על האדם שהוא רצה שאני אהרוג. שיניתי את עיניי והאדם נחנק. ''תתחבאי לפני שהוא יראה אותך'' אמר פלמר, הוא דחף אותי הצידה והסתיר אותי.
כאב לי הראש ואיבדתי את התפיסה שלי בו, העיניים שלי חזרו לצבעם הכחול. הוא הפסיק להיחנק ופלמר הסתכל עליו ואז עלי. נפלתי לרצפה, פלמר הסתכל שוב עליו וראה לאיפה הוא הולך. קמתי אחרי כמה שניות ואז פלמר צעק עלי ''למה הפסקת הוא היה בידיים שלך''. ''באמת סליחה שכואב לי הראש פתאום'' עניתי.
פתאום נפלתי שוב על הריצפה פלמר אמר ''שיט, הוא ראה אותך'' הצל שלי נמרח על המדרכה ולא יכולתי לקום. הרגשתי כאילו מישהו גרר אותי, פלמר רדף אחרי. הבטן שלי התחילה לשרוף והרגליים החשופות שלי התחילו לדמם, נשכבתי על הגב וראיתי לאיפה זה לוקח אותי. לתוך ביתן, תפסתי את הדלת ולא נתתי לזה לקחת אותי. העיניים שלי השתנו ופלמר השלים את הפער, פתאום מול העיניים שלי שעט לעברי דלי ודפק לי על הראש. לאט לאט התעלפתי ולפני שממש איבדתי ריכוז שמעתי את פלמר צועק ''נינה'', הדלתות של הביתן נסגרו ואני נשאבתי פנימה.
