פרק10|השער הגדול

374 36 8
                                    

פרק 10

כשקמתי בבוקר ראיתי שמאיה לא בחדר שלי ''היא בטח חזרה הביתה לחשתי ואז דניאל נכנס לחדר. הוא העיר אותי ונתן לי קצת זמן להתארגן. אחרי שהתארגנתי, ציחצחתי שיניים והתלבשתי, הוא נכנס לחדר שלי ובהה בי ''מה?" שאלתי והוא חייך.
''היום אנחנו הולכים ליער...'' הוא אמר והמשיך ''תכיני לך תיק לכמה ימים את הולכת לישון שם''.

ישבתי על המיטה בחזרה ושפשפתי את עיניי.
הוא יצא מהחדר והביא לי תיק גדול שהיה יותר דומה למזוודה ''תמלאי אותו'' הוא אמר ואז שאלתי ''עוד לא הסברת לי מה אני צריכה לעשות..'' התמתחתי וקמתי מהמיטה. בזמן שהוא הסביר לי אני התחלתי להכין את התיק.

''אז כל מה שאת צריכה לעשות זה מה שאת עושה תמיד'' הוא אמר ואני התבלבלתי. שמתי בתוך התיק חולצות מכנסיים ונעליים, כמו כן גם גרביים ותחתונים. ''מה זאת אומרת מה שאני עושה תמיד?" שאלתי בזמן שהמשכתי לשים דברים בתיק.

הוא הסתכל לי בלבן של העיניים כאשר הרמתי את ראשי והסתכלתי לו בעיניים לכמה שניות היה שקט ואז הוא אמר ''את תצטרכי לאכול את הנשמות שלהם''. הוא השפיל את המבט שלו הוא כנראה חשב שפגע בי... משום מה רציתי לנחם אותו. חייכתי ואמרתי ''טוב לפחות תיהיה לי ארוחת ערב מעניינת..'' הוא חייך בחזרה ויצאה מהחדר.

ירדתי למטה כדי לאכול ואז רון נכנס למטבח ואמר ''את לא אוכלת כאן'' הוא לקח את הקורנפלקס המושלם והמושקע שהכנתי ואכל אותו, דניאל נכנס אחריו וצחק. ''למה אני לא אוכלת כאן?" שאלתי ודניאל ענה לי ''אין לנו מספיק זמן את תאכלי בדרך.

רון קם מהכיסא שלו ולקח את המזוודה שלי לרכב של דניאל ושם אותה בתא המטען. אחר כך רון חזר ואמר ''קדימה לכו כבר''. התבלבלתי ושאלתי ''חשבתי שאתה בא איתנו'' רון צחק ואמר ''נירא לך.. טריטוריה של אנשי זאב.. ואת צריכה לאכול נשמות של ערפדים.. שלא תתבלבלי ותאכלי את שלי'' הוא צחק וגם אני.

לפני שיצאנו מהבית אני שאלתי את רון ואת דניאל ''איפה אבא? בזמן האחרון הוא בורח מהבית אני כמעט ולא רואה אותו''. רון גירד טיפה בשיערו ודניאל גימגם. ''הוא יותר בעבודה בזמן האחרון נירא לי שהוא מנסה להתחמק מאיתנו'' אמר רון וחייך.

''טוב הוא צריך טיפה ספייס אחרי שהוא גילה שהבת שלו היא שטן והבן שלו ערפד..'' אמר דניאל ואז רון נתן לו מכה על הראש. ''כן אהה'' לחשתי ונשכתי את שפתי התחתונה. ''יאללה שנלך?" שאלתי את דניאל והוא הניד את ראשו בחיוב.

ירדו במדרגות לחנייה ונכנסנו לאוטו של דניאל. הנסיעה הייתה שעתיים ובדרך אני הייתי ממש רעבה. הבטן שלי קירקרה ואז דניאל צחק ''אני לא אכלתי ארוחת בוקר'' צעקתי עליו והוא חייך. הוא הוציא חטיף דוריטוס מהמגירה של הרכב ונתן לי ''תהני'' הוא אמר ואני נהנתי.. התענגתי על כל ביס וביס!

''את מוזרה'' דניאל אמר ואחר כך צחק. ''אין לך מושג כמה'' עניתי וצחקתי גם. ראינו תחנת דלק ואז צעקתי לדניאל ''עצור'' הוא עצר את האוטו בפחד וצעק ''מה קרה?" אני צחקתי ועניתי ''אני חייבת לשירותים תיכנס לתחנת דלק''. הוא נסע לתוך התחנה ואמר ''את לא שפויה'' אני עניתי ''ליטרלי''.

The DevilWhere stories live. Discover now