The Devil

פרק20|the wolf is back

פרק 20

התעוררתי מהשעון המעורר. שכחתי לכבות אותו. היום אני לא לומדת, ואני אפילו לא קיבלתי תשובה על המבחן שעשיתי אתמול....

קמתי מהמיטה ודפקתי על השעון מעורר. יותר נכון ריסקתי אותו 'בטעות' כל היד שלי הייתה עם חתיכות של זכוכית מהשעון. ירד לי דם והלכתי לשירותים. לא ממש התלהבתי.

הדלת של השירותים הייתה סגורה וניסיתי לפתוח אותה. ''אני מתקלח'' בן צעק והלכתי למטבח. ניגשתי לכיור והוצאתי את הזכוכית שיכולתי. פתחתי את ברז המים כדי לנקות את הדם ממני ואז הייתה דפיקה בדלת.

סגרתי את הברז והמים הפסיקו לזרום. ניגבתי את היד במגבת ואחר כך ליפפתי את היד בה, כדי שלא יראו את הזכוכית. מי שהיה בצד השני של הדלת התחיל לצלצל בפעמון.

הלכתי לדלת ופתחתי אותה טיפה. פתאום הדלת נפתחה עד הסוף והמרצה שלי נכנס. הוא חיבק אותי חזק ואמר ''יששש''. מאוד התבלבלתי ודפקתי על הגב שלו.

הוא שיחרר אותי מהאחיזה שלו אך עדיין תפס אותי בכתפיים. ''כולם עברו, יש לך תואר'' הוא אמר בהתלהבות ואני צחקתי. ''באמת באת עד לכאן בשביל להגיד לי את זה... חשבתי שתשלח לי הודעה'' אמרתי והחיוך ירד מפני. אני לא אוהבת את החיבוקים האלה יותר מדי... יש אנשים ספציפיים שמותר להם לחבק אותי כאלו שאסור להם רק מרגיזים אותי. שונאת שנוגעים בי.

הוא הסתכל עלי ואז ראה את היד שלי מלופפת במגבת, הוא הוריד את המגבת מהר וראה את חתיכת הזכוכית בפנים. ''איך זה קרה?" הוא שאל בזמן שהוא לקח אותי לכיור.

''זה לא משנה.. זה בסדר אתה יכול ללכת'' אמרתי ועצרתי מול הכיור. ''אני בטוחה שיש לך שיעור עכשיו...'' אמרתי וניסיתי לזוז ממנו. פתאום בן נכנס למטבח לבוש רק במגבת של המקלחת.

המרצה שלי הסתכל עליו והחיוך הקטן שהיה על שפתיו נעלם. הוא הסתכל עלי ואז עליו שוב ושוב ואז לבסוף עצר את פניו עלי. בן התקרב עלינו ושאל ''נינה מי זה? הוא מפריע?".

''זה בדיוק מה שאני עמדתי לשאול, מה זה?'' אמר המרצה ועשה פרצוף כועס. בן שם עלי את היד חייך ואמר ''מה אתה חושב שזה?". הסתכלתי למרצה בעיניים ואמרתי ''כדאי שתלך''. הוא הפנה את מבטו ויצא מהדירה כאשר הוא טורק את הדלת אחריו בכעס.

הורדתי את היד של בן מהכתף שלי ואמרתי ''לך תשים אלייך משהו'' בשנייה שהסתובבתי לכיור המגבת שלו נפלה על הרצפה והוא אמר ''אופס''. הוצאתי את הזכוכית מהיד שלי. פתחתי את הברז ושטפתי את היד.

בן ישב על הכיסא בצד השני של השולחן. ישבתי מולו ואמרתי ''לא קר לך?" הוא חייך ושאל ''לא ממש..'' הוא קם וזרקתי לעברו את המגבת של המקלחת. הוא ליפף את המגבת סביב ביטנו והלך לחדר.

הכנתי 'ארוחת בוקר' וארגנתי את השולחן. בן ישב לידי ואמר ''כל זה בשבילי.. לא היית צריכה''. צחקתי ואמרתי ''זה בשבילי ואם אתה רוצה קצת אתה מוזמן...'' הוא קם מהכיסא ואמר ''אני לא חושב שבא לי לחטוף התקף לב על הבוקר..''.