𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

3- אבל הוא פאקינג בוטום!!!

נ. מבט ג׳ימין (הלילה של לפני היום הראשון באקדמיה)
״אךך... לעזאזל..״ קמתי עם כאב ראש רציני.

״הנסיך ג׳ימין אתה מרגיש בסדר?״ הדלתות של החדר שלי נפתחו וג'ין נכנס עם קערה מרחפת מעליו.

הוא לבוש בחולצה שחורה, מכנס ג׳ינס שחור וג׳קט גדול. בטח ככה הוא הולך לאקדמיה ככה.

[הבגדים של ג'ין]

״כואב לי הראש..״ מילמלתי והעברתי את היד שלי על הפרצוף בעייפות.

״קח, זה דם מהול בכדורים נגד כאבי ראש.״ הוא אמר עם חיוך. הקערה עפה אל הידיים שלי.

״איך ידעת?״ שאלתי אותו.

״הלו? קורא מחשבות?״ הוא ציחקק.

״אהה.. נכון. תודה אבל אני לא רעב, יכול להיות שאכלתי בלילה?״ שאלתי אותו, בגלל שאני לא ערפד טהור או בן אדם אז אין לי את אותו התיאבון.

״עבר הרבה זמן מאז ארוחת הערב האחרונה...״ הוא אמר והתיישב על המיטה, לפתע העיניים שלו נפערו והוא הסתכל עליי.

״יכול להיות שהייתה לך תאוות דמים?״ הוא שאל והסתכל עליי.

״לא.. נכון? כאילו אני מתכוון אכלתי בארוחת הערב, אין שום סיבה שתהיה לי.״ אמרתי בלחץ, זה לא טוב... בכל פעם שיש לי תאוות דמים ואני נושך מישהו... אני הורג אותם.

״בוא נבדוק בחדשות.״ ג'ין אמר והטלוויזיה נפתחה.

״לא מדברים על הרוצח.. אולי באמת לא קרה כלום.״ ג'ין אמר והסתכל על הטלוויזיה.

הייתה תקופה שלא יכולתי לשלוט בתאוות הדמים שלי, כמעט כל לילה הייתי נושך מישהו והורג אותו. בני האנוש קראו לי ׳רוצח שתי הנקודות׳. בגלל הסימן של השיניים שלי שתמיד נשאר על הקורבן, פעם אני אפילו הרגתי ילדה תמימה בת 4. אני שונא את תאוות הדמים הזאת...

״לפחות לא הרגתי אף אחד..״ נאנחתי ברוגע שלא בפגעתי באף אחד.

״ג׳ימין.״ דוד יונגי נכנס לחדר. הוא לבוש בחליפה לא רשמית לכבוד היום הראשון.

[החליפה שלו בפרק הקודם]

״אהמ?״ שאלתי בזמן ששתיתי מהדם שג׳ין הביא לי, לא הייתי רעב אז שתיתי מעט. חוץ מזה הדם היה מגעיל.