𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

22- דברים ראשונים?

נ. מבט ג׳ונגקוק

״אולי תפסיק לזוז כלכך הרבה?!״

״אני לא זז!! אתה פשוט צלם גרוע!!״

״שתוק כבר ותעמוד ישר!!!״ טהאיונג צעק עליי.

גילגלתי את עיניי ונעמדתי ישר.

״אוקיי זהו.״

״אתה אפילו לא צילמת!!״ צעקתי, בזמן שהוא הסתכל במצלמה שלו.

״יש לי מספיק תמונות.״ הוא אמר בקול עמוק.

״איך? לא ראיתי אותך מצלם אותי בכלל!״ הלכתי בכעס לכיוונו.

לצערי, הייתי צריך לבלות את כל השלושה ימים האחרונים עם קים פאקינג טהאיונג. הסתובבנו בכל העיר וצילמנו אחד את השני, בשביל העבודה שלנו לשיעור צילום.

אבל, אני היחידי שצילם. לא ראיתי את טהאיונג מצלם אותי בכלל.

״פשוט תביא את התמונות שלך לשיעור מחר, כדי שנוכל לסיים את העבודה המזדיינת הזאת ואני לא אצטרך לראות אותך יותר.״ טהאיונג אמר, בזמן שהכניס את המצלמה שלו לתיק.

״מחר אנחנו יוצאים לטיול שלנו, זאב טיפש..״ גילגלתי את עיניי ושילבתי את ידיי על החזה שלי.

״מה שתגיד, עטלף אידיוט...״ הוא גילגל את עיניו גם כן, לפני שהלך.

הסתכלתי עליו הולך והרגשתי את הכעס בתוכי גדל.

הוצאתי את כנפיי ועפתי בחזרה לאקדמיה.

מאז מה שקרה בחדר שלו, הוא מתנהג מוזר. גברי יותר.

הדינמיקה בין שנינו השתנתה. פעם הוא היה מתבכיין אם הייתי נושם לידו, אבל עכשיו אני זה שרועד בכל פעם שהוא עובר לידי.

זה מרגיש מוזר. להיות פתאום חלש, זה לא משהו שאני רגיל אליו ובטח שלא אוהב.

נחתתי רחוק מהאקדמיה, כדי שאף אחד לא יראה שאני ערפד. התחלתי ללכת ברוח הקרה.

בגלל הזאב המעצבן הזה שגרם לי למהר, שכחתי להביא מעיל ועכשיו אני קופא מקור מאיזושהי סיבה.

אני ערפד, לא אמור להיות לי קר.

״היי!!״ צעקתי כשמישהו זרק משהו על פניי.

״אתה רועד.״

״וממתי בדיוק אכפת לך?״ הורדתי את פריט הלבוש מפניי והסתכלתי על טהאיונג.

״רוצה לקפוא למוות, בעיה שלך. אני בכלל חשבתי שערפדים אמורים להיות חסיני קור או משהו..״ הוא ניסה לקחת את המעיל שלו בחזרה, אבל לא נתתי לו.

״אנחנו כן, אבל לא לקור קיצוני..״ מילמלתי ולבשתי את המעיל שלו.

״זה לא קור כזה קיצוני..״ שמעתי אותו ממלמל.