𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

21- הוא זיין אותך ג׳ין

נ. מבט ג'ין

״כי אתה הנפש התאומה שלי.״ נאמג'ון אמר עם חיוך.

״מ-מה?״ הסתכלתי עליו כלא מאמין. חשבתי שכל העניין עם הספנטירו לא קיים.

אני עדיין בכלא עם נאמג'ון.

״היה לנו ווגשטיין, זה קרה כשלימדת אותי בספרייה.״ הוא התחיל להסביר.

״אני לא יודע מה קורה אצל הערפדים, אבל אצל משני צורה, הווגשטיין עובד דרך מגע.״ הוא אמר והושיט את ידו, כך שכף ידו הייתה מולי.

האזיקים טיפה הפריעו, אבל הוא התעלם מהם.

״תניח את היד שלך על שלי ותראה מה זה ווגשטיין.״ הוא חייך וחיכה.

הסתכלתי עליו ואז על ידו.

לאט, הושטתי את ידי קדימה והנחתי אותה על שלו.

היד שלו הייתה גדולה משלי, אבל איכשהו הן היו מושלמות אחת לשנייה.

״מה אמור לקרות עכשיו?״ שאלתי והסתכלתי על הידיים שלנו.

״זה.״ הוא אמר עם חיוך.

לפתע, אור צהבהב-לבן יצא מבין ידינו. נבהלתי ורציתי למשוך את ידי, אבל באותו הזמן גם לא רציתי. זה כלכך מוזר.

אחרי כמה שניות, האור נעלם.

״תסתכל על היד שלך.״ הוא אמר עם חיוך.

לקחתי את היד שלי אליי והסתכלתי עליה, על הכף הפנימית.

הקווים שיש על ידי זהרו.

״עכשיו תראה את שלי.״ הקול שלו הוציא אותי מהבועה שהייתי בה.

הרמתי את מבטי וראיתי שגם הקווים שעל ידו זהרו.

״תניח את היד שלך ככה, ליד היד שלי.״ נאמג'ון אמר והניח את היד שלו על השולחן, כשהפנים כלפיי חוץ, כך שאפשר לראות את הקווים הזוהרים.

עשיתי כפי שהוא אמר וראיתי שהקווים משלימים זה את זה.

״זה ווגשטיין. קוראים לקווים האלו, קווי חיים. ברגע שקווי החיים שלך, משלימים קווי חיים של מישהו אחר, זה אומר שהחיים שלכם קשורים יחדיו. שאתם נפשות תאומות.״ נאמג'ון הסתכל עליי עם חיוך.

״א-אבל איך ראית את זה בספרייה?״ שאלתי והמשכתי להסתכל על הידיים שלנו.

״זוכר שנגעת ביד שלי, לפני שהלכת לשירותים?״ הוא שאל והינהנתי בראשי.

״אחרי שהלכת, החלק שבו נגעת זהר. לא שמת לב שהורדתי את השרוולים שלי?״ הוא גיחך.

״ל-לא..״ הסמקתי טיפה. ברור ששמתי לב.

לא ראיתי את השרירים שלו יותר, איך אפשר לא להשים לב להרים האלו?

״לא משנה, אז ככה ידעתי שאנחנו נפשות תאומות.״ הוא הניד את ראשו לצדדים, אבל אז הסתכל עליי עם חיוך.