𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

30- אנחנו משפחת ג׳ון

נ. מבט ג׳ונגקוק

״ג׳ונגקוק? ג׳יהיון, אני חושבת שהוא מתעורר!!״ שמעתי קול נשי מדבר. הקול צרם בראש שלי.

פקחתי את עיניי לאט לאט, הסתנוורתי מהאור הלבן שמעליי.

הזזתי את ראשי לצד וראיתי שתי דמויות מטושטשות.

״למען הדם המתוק, ג׳יהיון הוא לא מגיב. תקרא לרופא!״ הקול הנשי המשיך לדבר.

״תני לו שנייה לנשום ולקלוט מה קורה. הוא עבר חוויה קשה, מי-יאנג.״ הפעם זה היה קול גברי שדיבר.

״הילד כמעט מת, תני לו רגע להתעורר.״ הוא שוב דיבר.

״אתם פשוט לא מפסיקים לדבר, בשם דרקולה..״ סגרתי שוב את עיניי והעברתי יד על פניי. רק עכשיו שמתי לב שיש אינפוזיה שמחוברת לגב של היד שלי.

״פאק..״ התעלמתי מכאב הראש החזק שהיה לי ופקחתי שוב את עיניי. הפעם, יכולתי לראות שאני נמצא בחדר לבן בבית חולים.

״אוי ערפדון קטן שלי, למה הפחדת אותי ככה?״ אימא שלי הסתכלה עליי עם עיניה הסגולות ועם דמעות. היא ליטפה את הלחי שלי.

״מה?״ הסתכלתי עליה כלא מבין.

״מה בשם הוד מעלתו חשבת לעצמך, אהה?! להביא זונות דם לארמון המלוכה ולבצע עברה חמורה על החוק בחדר של יורש העצר?!״ אבי צעק וגרם לכאב ראשי להתחזק.

״ג׳יהיון!!״ אימא שלי הסתובבה להסתכל עליו.

״אני לא חשבתי... אני מצטער אבא..״ מילמלתי בשקט, קולי נשמע מעט צרוד.

״המזל שלך הוא שהוד מעלתם -שניהם- אוהבים אותך. יורש העצר הפציר בהוד מעלתו לא להעניש אותך, ולהשאיר אותך בתור הגנרל הבא.״ אבא שלי אמר בזמן ששילב את ידיו על החזה שלו.

״רגע מה? אני הולך להיות הגנרל הבא?״ הסתכלתי עליו עם עיניים פעורות. עדיין לא היו הבחירות לזה, חשבתי שיש עוד מבחנים.

״מסתבר שהוד מעלתו החליט את זה לפני הרבה זמן.״

״אני מבטיח לעקוב אחרייך ולטפל בממלכה בכבוד וגבורה.״ אמרתי כשחיוך התפרס על שפתיי.

״אני ביקשתי ממנו שישקול את ההחלטה שלו שוב.״ אבא שלי אמר בקול עמוק, מילותיו גרמו לחיוכי להיעלם לאט לאט.

״ג׳יהיון! ג׳ונגקוק עבד קשה כדי לקבל את התפקיד הזה, מגיע לו להיות הגנרל שלנו ואני חושבת שהוא יהיה אחד הגנרלים הגדולים של הדור שלו.״ אימא שלי ישר יצאה להגנתי.

״ערפד שנותן לעצמו להפר חוקים בצורה כזאת בוטה, אין לו זכות לקבל תואר מכובד כמו גנרל.״ הוא אפילו לא הסתכל עליי, הוא פשוט יצא מהחדר מבלי להוסיף מילה.

״ברכות על התפקיד קוקי, אני חושבת שאתה הערפד המושלם להיות הגנרל שלנו.״ אימא שלי חייכה ונישקה את המצח שלי.