𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

12- בתיאבון ג׳ימיני

נ. מבט ג׳ימין
״הכיתה משוחררת.״ המורה אמר לפני שיצא מן הכיתה, הוא שיחרר אותנו לפני הזמן.

למען האמת? לא הקשבתי לשום מילה שיצאה מפיו במשך השעה האחרונה. חשבתי על החלום שלי, על הוסוק.

׳למה זה הרגיש כלכך אמיתי?...׳

״-יני? כדור הארץ לג׳ימין!״ קול מוכר הוציא אותי ממחשבותיי.

״אה? הו, היי הוסוק..״ אמרתי והסמקתי מעט, כאשר הסתכלתי על האדם הנאה שעמד מולי.

״אני קראתי לך מיליון פעם! על מה אתה כבר חושב? ראיתי אותך בוהה בחלון כל השיעור.״ הוא שאל והתיישב על השולחן שנמצא מול השולחן שלי.

׳עלייך... אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך...׳

״סתם, לא משהו רציני.״ מילמלתי עם חיוך קטן וחזרתי להסתכל בחלון.

״אתה שוב עושה את זה.״ הוא אמר. יכולתי להרגיש את המבט שלו עליי.

״את מה?״ עניתי ולא הסתכלתי עליו.

״מוציא את העיניים והשיניים שלך.״ הוא ענה ופערתי את עיניי בהפתעה.

״מ-מה?״ הסתכלתי עליו מופתע. מיד החזרתי אותם, כדי שאף אחד לא יראה.

״גם בשיעור, מידי פעם העיניים והשיניים שלך יצאו. אתה רעב?״ הוא שאל בדאגה.

״טי-טיפה.. אבל אני אהיה בסדר.״ עניתי עם חיוך קטן והסמקתי שוב. הוא כלכך אכפתי.. למה לעזאזל הוא כלכך נחמד?!

״אני חושב שעדיף שתאכל. בוא איתי.״ הוא אמר עם חיוך גדול בצורת לב, תפס בידי ומשך אותי אל מחוץ לכיתה.

״אהממ.. ג׳ימין?״ עברנו ליד ג׳ונגקוק, שפלירטט עם אחת התלמידות.

״אני אראה אותך בקפיטריה!״ צעקתי לו, לפני שהוסוק משך אותי אל מחוץ לכיתה.

״לאן אתה לוקח אותי?״ שאלתי כשהוא המשיך לגרור אותי לאנשיהו.

״למקום שבו אתה תוכל לאכול בשקט.״ הוא חייך אליי והמשיך לגרור אותי.

המשכנו ללכת טיפה, עד שהגענו לאיזור מבודד. הוסוק נעצר ליד הדלת שהייתה מולינו.

״נאמג׳ון היונג סיפר לי על המקום הזה. הוא אמר שזה המקום הכי שקט באקדמיה.״ הוא חייך. אחר כך הוא הרים את ידו כדי לקחת מפתח, שהיה מעל המשקוף של הדלת.

הוא פתח את הדלת והחזיק אותה, כדי שתישאר פתוחה.

״זכות קדימה לנסיכים.״ הוא קד קלות, בזמן ששמר על הדלת בשבילי.

הרגשתי את הלחיים שלי מתחממות ונכנסתי אל החדר.

״וואו...״ אמרתי בשקט והסתכלתי מסביב. זאת הייתה סוג של חממה קטנה, בפנים היו מלא פרחים וצמחים יפיפיים.