𝕚 𝕟𝕖𝕖𝕕 𝕪𝕠𝕦𝕣 𝕓𝕝𝕠𝕠𝕕 [𝕡.𝕛𝕞+𝕛.𝕙𝕤]

18- יונגי שונא ילדים

נ. מבט ג׳ונגקוק

״אז... אתה בטוח שאתה בסדר?״ ג׳ימין שאל אותי בזמן שנכנסו אל האקדמיה.

מאז הלילה עם טהאיונג, חזרתי אל טרנסילבניה לכל הסוף השבוע. לא דיברתי עם ג׳ימין או ג׳ין.

״כן.״

״אתה בטוח? כשעזבת הלב שלך כמעט ולא פעם. הוא עדיין פועם יחסית חלש.״ ג׳ימין דיבר בדאגה.

״ג׳ימין, תפסיק לעצבן אותי בבקשה.״ נאנחתי והתחלתי ללכת לכיתה מהר יותר.

פתחתי את הדלת בסערה. רציתי לחפש מישהי או מישהו שאני אקח עכשיו ופשוט אזיין כדי לסדר את המחשבה שלי.

אבל במקום לחפש מישהו כזה, העיניים שלי חיפשו את טהאיונג.

אני לא יודע למה, אבל אני רוצה לדבר איתו.

לא.

אני צריך לדבר איתו.

״הוא לא פה.״ לפתע ג׳ימין בא מאחורי.

״תפסיק לקרוא את המחשבות שלי.״

״אתה יודע שאני לא עושה את זה בכוונה. עכשיו, על מה אתה צריך לדבר איתו?״ ג'ימין אמר בזמן שנינו התקדמנו אל השולחנות שלנו.

״ג׳ימין..״ אמרתי בשקט והוא הסתובב אליי.

״מה?״

״בוא.״ לקחתי את היד שלו וגררתי אותו מחוץ לכיתה.

״היי, ג׳ימיני-״ הוסוק בדיוק נכנס לכיתה עם חיוך, אבל אני משכתי את ג׳ימין לפני שהוא הספיק לענות.

״אוקיי, ג׳ונגקוק די!! תדבר איתי אחרי השיעור, ג'ין במילא כועס. משהו קרה בסוף השבוע, שגרם לו להתעצבן.״ ג׳ימין העיף את היד שלי ממנו והסתכל עליי בכעס.

״מה קרה, ג׳ימין? ראית את הוסוק והזין שלך קפץ?״

״ג׳ונגקוק, עכשיו אתה סתם מגזים.״ הפנים שלו היו רציניות עכשיו.

״אני לא מגזים ג׳ימין!! אתה לא מכיר אותו בכלל!! מה אתה יודע עליו?! אהה?!״ צעקתי עליו והרגשתי את העיניים שלי משתנות לסגולות.

״ג׳ונגקוק. זה מספיק.״ גם העיניים של ג׳ימין השתנו לכחולות. אבל בניגוד אליי, גם שיניו יצאו. הוא הוריד את משקפיו והחזיק אותם בידו.

״אתה הנסיך שלנו ג׳ימין!!! אתה לא יכול להרשות לעצמך להתאהב בפאקינג בן אנוש מזויין-״

סלאפ.

״תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. אני לא יודע מה קרה בינך לבין טהאיונג, אבל אל תוציא את העצבים שלך עליי. אם אני רוצה להתאהב בבן אנוש מזויין, יש לי את הפאיקנג זכות המלאה. להזכירך, אמא שלי גם הייתה בת אנוש וגם אני חצי אנושי. אז תרגיע את הדיבור המלוכלך הזה. אני עדיין הנסיך שלך.״