Asshole ➢ Louis Tomlinson

|16|

אף אחד לא הכין אותי לרגע הזה.

אף אחד לא הכין אותי לרגע שבו אאבד את חיי.

יצא לי להכיר את המוות ממקור ראשון. הרי, ההורים שלי מתו לי מול העיניים.

יצא לי לפגוש כמה פעמים את המוות. יצא לי להריח אותו. המוות היה בין אצבעותיי, הוא אפף אותי.

בפעם הראשונה שפגשתי את המוות, הייתי בת שמונה. הייתי ילדה קטנה ותמימה, שלא הבינה שחלון פתוח בקומה השנייה יכול לגרום לסכנה ממשית.

אז יצאתי מהחלון, ונפלתי שתי קומות ארצה. זו הייתה הפעם הראשונה ששברתי משהו, שאי פעם נפצעתי.

אמא שלי סיפרה לי שאיבדתי את ההכרה, שהדופק שלי היה חלש כל כך שחשבו שאני מתה.

היא סיפרה איך שכבתי יומיים בבית החולים מבלי להתעורר. היא סיפרה לי על הכאב שעברתי, על הנס שקרה לי ששרדתי את הנפילה.

אבל הכאב לא עניין אותי. לא. מה שעניין אותי והעסיק אותי כל יום במהלך חיי מאז הנפילה, זה המוות. כולם אומרים שהמוות פשוט קורה- וזהו זה.

אבל אף אחד לא אמר אף פעם עד כמה שהמוות משכר. יש לו ריח מיוחד. יש לו הרגשה מיוחדת ששום הרגשה אחרת בעולם לא יכולה להשתוות אליו.

למוות יש כל כך הרבה עוצמה. אתה מרגיש שאתה נמצא בסוג של התלבטות בינך ולבין עצמך, האם כדאי לך לוותר או להילחם. האם החיים שווים את זה או שעדיף פשוט להיכנע למוות.

באותו היום כשהייתי בת שמונה, לא וויתרתי. לא נתתי למוות לנצח אותי. בחרתי בחיים. הייתי קטנה, והייתי טיפשה. וחשבתי לעצמי עד כמה אני רוצה להיות כבר גדולה ולהתאפר וללבוש עקבים ולנשק בנים. חשבתי על זה שאני רוצה להתחתן עם שחקן הוליוודי חתיך ולהביא לו עשרה ילדים.

הייתי טיפשה. אז בחרתי בחיים.

כמה שנים מאוחר יותר, פגשתי את המוות בשנית. זה היה ביום של התאונה.

אז, כבר הייתי גדולה יותר. ידעתי מה אני רוצה ומה אני לא רוצה. ידעתי לאן החיים מסוגלים להוביל אותי.

אחרי ההתנגשות, המכונית התהפכה. החלונות נשברו עליי. הייתי הפוכה.

בהתחלה בכיתי. ירד לי דם. צעקתי בלי סוף לאמא ואבא שלי שיתעוררו. אבל הייתי גדולה, וכבר הבנתי מה זה אומר. הבנתי שאיבדתי אותם לעד.

אחרי שההבנה הכתה בי, הרגשתי שהגוף שלי מתחיל להיחלש. העיניים שלי נעצמו, ופתאום הרגשתי תחושת דה ז׳ה וו לאותו היום שנפלתי מהקומה השנייה בגיל שמונה.