|9|

412 30 2
                                    

״איפה היית? לא ראיתי אותך כל היום.״ קלואי אומרת לי כשאני חוזרת הביתה מהמשמרת שלי בבר.

״כן, הייתי בעבודה...״ אני אומרת באנחה ומתקדמת אל כיוון המטבח.

״ואיפה היית לפני זה? לא מצאתי אותך באוניברסיטה...״ היא אומרת.

״הלכתי לבקר את ההורים...״ אני ממלמלת.

״באמת?״ היא שואלת מופתעת. ״את בדרך כלל לא אוהבת ללכת לשם.״

״אני יודעת. אני הולכת לשם רק כשאני נזכרת.״ אני אומרת בקרירות ומוציאה מהארון קורנפלקס.

״שתיים בלילה, את באמת עומדת לאכול עכשיו?״ היא שואלת בצחקוק.

״הי! אל תשפטי אותי! העבודה הזאת די מרעיבה!״ אני אומרת והיא מצחקקת פעם נוספת.

״בכל מקרה, רציתי להודיע לך שכדאי שמחר בערב לא תיהי בבית.״ קלואי אומרת ומתקדמת לכיוון חדר השינה שלה.

״למה? מה יש מחר בערב?״ אני שואלת.

״לא עניינך.״ היא עונה לי במרירות שלא אופיינית לה וטורקת את דלת חדרה.

הבחורה הזו מוזרה.

היא מבקשת ממני לא להיות בבית של עצמי מבלי להסביר לי אפילו מה הסיבה. אחלה.

אני נכנסת לחדר שלי וטורקת את הדלת גם אני, מחליפה את הבגדים המלוכלכים לפיג׳מה ונכנסת למיטה.
--

המשמרת של היום מסתיימת בשבע, וכל מה שאני רוצה זה להגיע הביתה ולעשות מקלחת חמה.

אני פותחת את דלת הכניסה של הבית ומה שאני רואה רק גורם לי להשעין את ידי על הקיר בכדי שלא אפול.

״מה לעזאזל..״ אני ממלמלת ומנסה לדחוף ממני כמה מהאנשים השיכורים שנמצאים בפאקינג בית שלי.

המוזיקה כל כך צורמת באוזניים, שזה מכאיב.

אני מזהה מזווית עיניי את קלואי, וממהרת לדחוף את כולם במטרה להגיע אליה.

״אלוהים אדירים, קלואי!״ אני צועקת עליה והיא מסתובבת אליי. ״באמת? מסיבה?״

היא מסתכלת עליי, בהתחלה מופתעת מנוכחותי.

״אמרתי לך שכדאי שלא תגיעי הביתה הערב.״ היא אומרת באדישות.

מה עובר עליה פתאום?

״את באמת ציפית ממני שאני לא אחזור הביתה אחרי משמרת מעייפת בעבודה?״ אני שואלת בגיחוך.

״נכון, לרגע שכחתי... אין לך מקום אחר ללכת אליו.״ היא אומרת ומצמצמת את עיניה, מה שרק גורם לה להראות יותר מפחידה.

אוקיי, היא אכזרית. ואין לי מושג מה עובר עליה כרגע.

״אבל היי, אם את כבר פה, את מוזמנת להנות מהמסיבה!״ היא אומרת בחיוך שחצני והולכת ממני.

Asshole ➢ Louis TomlinsonWhere stories live. Discover now