Once upon a teddy bear 🐻 ( Hebrew )

3

ג'ין קם מוקדם בבוקר שאחרי שיחת טלפון שמעירה אותו מהשינה.
הוא פותח את המגירה שבשידה ליד ראשו ומוציא משם בעייפות את הפלאפון שלו, מותש..
הוא לא ישן כמעט כל הלילה כי המוח שלו היה טרוד בדאגות- הוא הצליח לישון בקושי ארבע שעות.
הוא שאל את עצמו מה יהיה איתו, אבל לא נתן לעצמו לשקוע ברחמים עצמיים..
הוא פשוט הרים ידיים רק מלחשוב על העתיד הלא ורוד שמחכה לו, אבל הוא עצר את עצמו מלחשוב רחוק מידי על העתיד ואז באמת לאבד תקווה..
"הלו?" הוא שאל בקום ישנוני, מחכה שמי שהוא מהצד השני יענה.
מה שהוא לא ציפה לו, הייתה צעקה מג'ונגקוק שגרמה לו להיבהל ולהתגלגל החוצה מהמיטה הגבוהה היישר על הרגל הפצועה שבדיוק התחילה להפסיק לכאוב...
"תקום! אתה מאחר!" ג'ין נשך את שפתיו, משתדל לא לקלל או להתלונן ולא להשמיע שום רעש.
"אני.. אני ער.. איך אתה יודע שיש לי עבודה?" הוא מגמגם בקושי, מרים את עצמו לאט ונעמד, נוחת על המיטה בהקלה מיד לאחר מכן ומעסה את רגלו בניסיון להרגיע את הכאב.
"הבוס שלך דאג, הוא התקשר לשאול אותי אם אתה בא לעבוד היום כי אתה נוהג לבוא חצי שעה לפני ואתה עוד 5 דקות מתחיל משמרת..
אגב, אני למטה מחכה לך עם הרכב , הבאתי שקית עם בגדים, רק תמהר לרדת כדי שתגיע בזמן" הוא מדבר מהר וג'ין מתיישר, מרחיק את הפלאפון מאוזנו כדי לבדוק את השעה- נחרד לגלות שהוא צודק.
"אוקי" הוא קם, ממהר לקחת את הדברים שלו וללכת, מחכה למעלית בצפייה ואחרי שהיא סוף סוף מגיעה, הוא מחכה בה בסבלנות אבל לא מבזבז זמן ברגע שהדלת נפתחת- ממהר וכמעט רץ לחניה (לולא הרגל הכואבת שלו).
"תכנס" ג'ונגקוק מנופף לו כשהוא כבר קרוב לרכב, וכג'ין נכנס לרכב, ג'ונגקוק לא חושב פעמיים ונותן גז.
"לא התקלחת, נכון? אז אני מציע שתתקלח במקלחון אצלך בעבודה לפני שתתחיל, ווידיתי היום שתהיה שוב בקופה ובבר מאחר והרגל שלך לא במצב של הליכות" ג'ין נרגע למשמע המילים האלו
"תודה, לא היית צריך לטרוח" הוא טופח על שכמו של חברו ומחייך אליו באהבה, מעריך את הדאגה והאכפתיות יותר משיוכל לדמיין.
הוא באמת בר מזל שיש לו חברים כאלה..
"אין על מה.. אני יודע שבתקופות שאתה...לא רואה אותה, אז יותר קשה לך.."ג'ונגקוק מדבר בטון זהיר ומחייך אליו חיוך מנחם שג'ין שונא, אבל מקבל באהבה, הוא מרגיש עם זה יותר בנוח כשזה בא מחבר קרוב כמו ג'ונגקוק או וי או ג'ימין.. אולי בגלל שהם ציינו בפניו הרבה פעמים שהוא מוכיח להם שאין סיבה להסתכל עליו ככה..
ג'ין באמת הצליח להחזיק את הכל ביחד, גם אם הוא לא העריך את עצמו על כך כי מעולם לא חשב על זה לעומק.
"איך היא?" הוא שואל כמו בכל הזדמנות, מנסה בסתרי ליבו גם למצוא מושג קלוש על מצבו של ג'ין שלא רוצה לדבר אף פעם, על שום דבר..
"משתפרת" 'כביכול' הוא מוסיף במוחו באנחה מותשת, אבל מבחוץ הוא מחייך חיוך מרוצה שלג'ונגקוק נראה לא כל כך משכנע..
אבל הוא לא מתחיל לשאול שאלות, כי הוא לא יקבל עליהם מענה והוא גם לא רוצה ללחוץ על ג'ין שגם ככה מתמודד עם יותר מידי..
"אני שמח" ג'ונגקוק מחייך אליו חיוך קצת יותר מעודד עכשיו וג'ין שם לב שהם כבר הגיעו לבית הקפה.
"כל כך מהר?" הוא פוער את עיניו בהפתעה.
"אל תשאל שאלות, קח את השקית שליד הרגליים שלך ורוץ להתארגן, יש לך שם בגדים חדשים" ג'ונגקוק מאיץ בו בזמן שהוא מחנה בזהירות.
"ותביא את השקיות שלך עם בגדים מלוכלכים שלא יקרה כמו בפעם שעברה כשכמעט לא נשארו לך בגדים כי שחכת לכבס.
תביא ואני אדאג לכבס לך" הוא צופה בג'ין מרים אליו מבט ופותח את פיו בכדי לדבר.
אבל הוא יודע כבר שהוא הולך להגיד לו שהוא יכול להסתדר לבד.
"זאת לא הייתה שאלה, קח את הדברים, תמהר פנימה ותעשה מה שאמרתי.." הוא מפסיק את ג'ין עוד לפני שהתחיל בכלל.
"אה.." ג'ונגקוק כמעט יוצא מהרכב, אבל אז נזכר במה שהוא שרצה להגיד וחוזר להתיישב ומסתובב לג'ין בחיוך קטן ומאופק.
"אני, החברה מהלימודים וג'ימין קבענו בקפה אחרי שהם יסיימו ללמוד" אחרי שהוא מודיע את זה הוא מרשה לעצמו לקום ולצאת מהרכב, סוגר את הדלת אחריו-
וג'ין יכול להישבע שהוא רואה חצי חיוך ממזרי משחק על שפתיו.
אבל הוא שותק ומקשיב לעצת חברו- ממהר להתקלח בחדר העובדים הקטן ולהחליף בגדים במרץ.
הוא עייף- מותש, אם נהיה כנים..
אבל יש לו גם ימים כאלה.. הוא לא מתלונן.
הוא מסוגל לעבור את היום בשלום..