Once upon a teddy bear 🐻 ( Hebrew )

13B

הם מתרחקים לאט מהחבורה בסופו של דבר, ונאמג'ון מגלה שהמצב של ג'ין באמת גרוע כמו שחשב- הוא כמעט נופל אין ספור פעמים, הוא לא מסוגל ללכת בעצמו- הוא מותש ומטושטש ועייף.
אז כשהם סוף סוף מגיעים לחדר ריק, נאמג'ון מרים את גופו השברירי בין ידיו ומניח אותו על המיטה הלא כל כך נוחה, צופה בו מחסה את פניו בעודו מתייפח.
בתגובה, הוא מסיט את שיערו לאחור, מעביר את ידו פעמים רבות בשיערו בעדינות בנסיון להרגיע אותו.
ונראה שזה באמת עוזר לו מעט.
"אני פה עכשיו, אל תדאג, אל תבכה" נאמג'ון ממלמל בעודו מלטף את ראשו.
"אל תסתיר את עצמך ממני, תדבר איתי. לבכות זה בסדר, ג'ין" הוא מלטף את ראשו לעוד כמה רגעים- לאט ובזהירות.
לאחר מכן, הוא מניח את ידיו על הידיים של ג'ין, מהסס אם לנסות ולמשוך אותן בעדינות- לבסוף, אחרי כמה שניות של היסוס, הוא מחליט לנסות, ומופתע כשג'ין נותן לו לראות אותו כל כך פגיע ושברירי.
"אני מצטער" אילו המילים הראשונות שהוא לוחש בעייפות.
"היו רגעים בהם תהיתי אם באמת אהבת אותי. אני מצטער" ג'ין מתיישב, ראשו מושפל בבושה.
"הייתי צריך להישאר ולהקשיב לך. הייתי צריך לסמוך עליך אחרי כל הזמן הזה יחד" הוא מתבייש בעצמו.
זה גורם לתערובת של כעס ועצב לבעבע בליבו של נאמג'ון.
הוא שבר כלי כרגע- הוא עצוב, שבור, מיואש.. ועדין הוא שם את נאמג'ון לפני עצמו.
זה מדהים אותו ומקסים אותו ובאותו הזמן מכעיס ומעציב אותו.
"הייתי צריך להיות כנה, ג'ין, זאת אשמתי" נאמג'ון מנסה לגרום לו להבין.. אבל ג'ין מניד בראשו כתשובה.
"אני יודע שקשה לך עכשיו לשמוע בקולי, ושקשה לך לא להאשים את עצמך- אבל תקשיב לי רק הפעם כשאני מבטיח לך שכלום לא באשמתך" נאמג'ון אוחז בידו, מושך אותה אליו ומלטף אותה עם דמעות בעיניים.
"התגעגעתי אליך. דאגתי לך. אני מצטער שלא באתי לדבר איתך, פחדתי" הוא מדבר בכנות, דמעות נושרות בזו אחר זו על ידיהם.
"זה בסדר" ג'ין עונה בתשובה בחיוך עקום.
"אני יודע שאני אדם קשה, אני מבין" הוא מניח את ידו השנייה על ידו הגדולה של האהבה הגדולה והיחידה שנשארה לו.
"אל תבכה" הוא מבקש, משפשף את ידו על היד של נאמג'ון, טופח עליה.
"בכיתי מספיק עבור שנינו" הוא פולט צחקוק מיואש, מה שמוביל לגיחוך גם מנאמג'ון.
"איך אתה מרגיש?" נאמג'ון רוצה שידבר איתו על הכול- הוא לא יודע פשוט איך להתחיל..
"נורא" ג'ין משיב , נאנח, מוחה את הדמעות שמתחילות להתייבש על לחיו ומקווה שיוכל להפסיק לבכות בקרוב.
"תדבר איתי" נאמג'ון לוחש, גורם לג'ין ליישר אליו מבט- וכל מה שהוא צריך זה מבט אחד כדי להבין עד כמה הוא מודאג לגביו.
אז הוא מנסה לאט לאט, בקצב שלו, לדבר על זה.
"קשה לי" זה נשמע לו חמור מידי ברגע שהוא משחרר את זה לחלל האוויר.
"אם תמשיך להיות כנה עד כדי כך, אני אודה לך" נאמג'ון מרגיש מעט הקלה כשהוא מקשיב לו מדבר.
אומנם, הוא זהיר במילים שלו- אבל פחות ממה שהוא היה לפני.
"אני.." ג'ין לא יודע איך להגיד את זה בלי שזה ישמע גרוע.. אבל זה פשוט ככה כרגע.
"אני רוצה למות" הוא לוחש בכאב, מתכווץ כשהוא שומע את עצמו אומר את זה.
"תמשיך, גם אם זה לא נוח, פשוט תמשיך " נאמג'ון כמעט מתחנן, משתדל לא להתחיל לבכות שוב. הוא כופה על עצמו להישאר חזק בשביל ג'ין.
"אני רוצה חיבוק" ג'ין מתחיל שוב לבכות בייאוש כורך את ידיו סביב נאמג'ון, גורם גם לנאמג'ון להתחיל לבכות.
"אני שונא לראות אותך ככה" הוא אומר בכאב, בעוד שדמעות זולגות מעיניו.
"אני שונא לראות אותך סובל.. מה אני יכול לעשות כדי לעזור לך?" נאמג'ון מנסה לאסוף את עצמו.
"אני רק צריך חיבוק" ג'ין עונה , מהדק את זרועותיו סביב נאמג'ון בחוזקה ולא רוצה לעזוב.
אז נאמג'ון פשוט מהדק אותו אליו. בלי שאלות, בלי לחץ- הוא יודע שאלו אחד מהרגעים האלה שבהם במקום ללחוץ עליו צריך לתת לו זמן- הוא אמר את הדברים הכי משמעותיים שישבו לו על הלב כרגע- ונאמג'ון היה שמח שהוא לפחות השתדל לשתף אותו.
הוא ידע שזה היה לו לא קל.. אז לדעת קצת יותר על איך שהוא מרגיש מהפה שלו היה לגמרי עוזר כרגע..
"אתה מרגיש יותר טוב?" נאמג'ון שואל בתקווה.
תבינו, ג'ין הוא גלגל ההצלה שלו בדיוק כמו שהוא גלגל ההצלה של ג'ין- זה כנראה, מה שכול כך מיוחד בהם..
"כן" נשמע שהבכי של ג'ין מתחיל להירגע לגמרי.
"יופי" נאמג'ון מרגיש הקלה למשמע התשובה שלו.
"אתה רוצה לדבר על זה?" נאמג'ון נואש לשיחה הזאת איתו- הוא רוצה שיוציא את כל התסכול שבו.
"לא, אני מרגיש טוב יותר עכשיו- הייתי רק קצת בהלם" הוא מושך את עצמו מנאמג'ון, מוחה את דמעותיו האחרונות.
"תדבר איתי, בבקשה" נאמג'ון מתחנן עכשיו, לא מסוגל להיות אדיש לשקט שלו יותר..
"אני בסדר.. באמת.." ג'ין מביט היישר לעיניו של נאמג'ון.
"הייתה לי הרגשה שהיא.. שהיא תלך לעולמה היום..
לפני יחסית הרבה זמן התחלתי לרצות שהיא תמות.." הוא ידע שזה נשמע נורא.. אבל ככה זה.
"היא סבלה, היא נאחזה בחיים שלה בשבילי וזה היה חסר תועלת.." הוא מושך באפו, נראה שהוא מתחיל להתאושש לאט לאט.
"רציתי שהיא תפסיק להילחם כי לא יכולתי לראות אותה עם כול המכשירים האלה סביבה.. לא יכולתי לשאת יותר את הדאגה שבאה עם כל שיחה, לא יכולתי לשמוע כול פעם על דבר חדש שהתעורר אצלה וסיכן אותה.. לא יכולתי לשמוע יותר על כול זה.
היא סבלה ולא יכולתי לעשות שום דבר למענה.
שנינו היינו חסרי אונים- ולמרות שה נשמע נורא- פשוט רציתי שהיא תמות כבר" הוא מהנהן בעודו מדבר את האמת המשחררת.
" טוב שזה קרה, זה היה צריך לקרות מזמן.. לא הגיע לה לסבול- כל החיים שלה היו סבל אחד גדול" ג'ין קם- הוא חלש- אבל לא מטושטש כל כך יותר..
נראה שאחרי שהוא הוציא קצת מהאמת החוצה, היא שחררה קצת מהמעמסה על הלב שלו.
נאמג'ון מהצד השני, הביט בו בהערצה.
עם כל הכאב שהיה בו- למרות שהוא הרגיש בודד והתמודד עם בעיות שלא היה אמור להתמודד איתן לבד- לבד, הוא עדין היה חסר אנוכיות כמו תמיד. וטוב. ואכפתי.
זה הקסים אותו.
"התגעגעתי אליך" נאמג'ון נאנח, נעמד בעצמו.
" התגעגעתי לחכמה שלך" הוא ניגש אל ג'ין והניח על מצחו נשיקה.
ג'ין חייך, מרים אליו מבט
"אני התגעגעתי יותר" זה נאמר בכנות שכמעט הכאיבה לשניהם.
זה היה מדהים איך הנתק ביניהם רק גרם להם לאהוב זה אתה זה אפילו יותר.
"הבנתי כמה אני אוהב אותך וצריך אותך וסומך עליך רק אחרי שכבר לא היית שם בשבילי. אני שמח שלא באמת שכחת ממני" ג'ין משפיל את ראשו באנחה, משעין את מצחו על כתפו של נאמג'ון ושואף את הריח המוכר שלו.
"אני מעולם לא שכחתי אותך ולעולם לא אשכח.
אני אוהב אותך ולעולם לא אוהב אף אחד כמו שאני אוהב אותך. אני נשבע" נאמג'ון מנשק את לחיו, מרים את פניו של ג'ין לשלו ומניח נשיקה תמימה על שפתיו.
מה שמתחיל כשפתיים על שפתיים, הופך במהרה לנשיקה מלאה בגעגועים..
לשון פוגשת בלשון, אחד מתקרב לשני- והריח, הטעם והקרבה עושים את שלהם.
אחרי כל כך הרבה זמן- לפחות עבורם- הם כמעט אוכלים אחד את השני מרוב געגועים, מאוהבים עד מעל הראש בזה ומנסים לצמצם את הפערים שנפערו ביניהם בימים הללו.
לוקח להם זמן להתרחק זה מזה.
הם נצמדים זה לזה ומושכים את הנשיקה עד שהם נושמים זה את האוויר של זה ולבסוף גם את הנשימה שלהם מאבדים.
רק אז, כששניהם לא יכולים לנשום יותר באמת- הם מאלצים את עצמם להתרחק, שפתיהם נפרדים בקול מצמוץ עמום והם מתנשמים.
"להיות בלעדיך הרגיש לי כמו לנסות לנשום מתחת למים" ג'ין הודה.
"הרגשתי שאני טובע בלעדיך" הוא מניח נשיקה על לחיו, אכול מגעגועים- לא מצליח להתרחק ממנו.
הוא רק רוצה להצטנף בין ידיו עד שהכאב יעבור- עד שהדמעות כבר לא יאיימו לצאת.
"זה היה גיהינום בשבילי לא פחות.
דאגתי לך עד כדי כך שלא הלכתי ללמוד ולא הלכתי גם לעבוד עם אבא שלי.. לא יכולתי להתרכז כשידעתי שיכול להיות שקשה לך ורע לך ואני פשוט פחדן מידי בשביל לעשות את הצעד- סליחה שהייתי פחדן" המצח של נאמג'ון נח כנגד המצח של ג'ין לאט, בעדינות.
הם עמדו ככה לזמן רב, בעיניים עצומות- מצח כנגד מצח- כשידיו של נאמג'ון על לחיו של ג'ין- מלטפות, מרגיעות..
בעוד ידיו של ג'ין נאחזות בבד בגדיו של נאמג'ון בחוזקה.
לקח להם המון זמן לעמוד בדממה, לנשום את האוויר זה של זה אפשר לומר- לפני שג'ין בחר להתרחק.
"הבנים מחכים בחוץ, אני לא רוצה שידאגו"  הוא מחייך אל נאמג'ון, מלטף את לחיו לרגע לפני שהוא מסתובב ומתקדם לדלת.
"חכה לי" נאמג'ון ממהר אחריו, מחזיק בידו בזמן שג'ין פותח את הדלת עם ידו החופשית, מושך את נאמג'ון אחריו- החוצה.
ובאמת בחוץ יושבים הבחורים ומדברים- הם כולם נראים עצובים, אוכל נח לידם אבל אף אחד מהם כנראה לא מתכוון לגעת בו.
"אתה בטוח שאתה בסדר? כשנגיע הביתה אנחנו נצטרך להמשיך לדבר" נאמג'ון לוחש לו בשקט, לא בטוח אם כדאי לו.
"אנחנו נדבר" ג'ין מבטיח, לוקח את ידו משל נאמג'ון ומתקדם אל הבנים לבדו, מכחכח בגרונו ומביט בכולם מרים אליו מבטים.
"אני מרגיש טוב יותר עכשיו" הוא אומר בחיוך עקום, מביט בחברים שלו שנראים מודאגים- אבל מחייכים אליו למרות זאת.
ג'ימין קם ראשון- ממהר אליו ומחבק אותו חזק.
"הייתי צריך לבוא אליך ולפחות לשמור עליך מרחוק- אני מצטער ג'ין" הוא מדבר בקול רועד, עם דמעות בעיניים.
וג'ין בתשובה משפשף את גבו ואז טופח עליו כמה פעמים.
"זה בסדר ג'ימין, אני לא בן אדם קל, אני מבין אותך" הוא לא מספיק לנחם אותו עוד- כי ג'ונגקוק מושך אותו אליו לחיבוק- מבהיל אותו מעט.
ג'ין שם לב מהר שכולם באו לעמוד סביבו, מחכים לתורם כנראה.
"אני אוהב אותך, לא הייתי קשוח איתך אם לא הייתי דואג לך" ג'ונגקוק מדבר בשקט, מחבק אותו עד כדי חנק.
"אני יודע, אני לא מתלונן" ג'ין נאנח, טופח מספר פעמים על גבו ואז מתרחק ממנו.
יונגי הוא הבא בתור.
הוא נותן לג'ין חיבוק קצר ומתרחק.
"אם תצטרך מה שהוא, אני פה" הוא מביט בג'ין בחיוך קטן וג'ין משיב בהנהון.
וי בא מיד אחרי- אפשר להגיד נופל עליו בחיבוק מלא בגעגועים, בוכה.
"אני מצטער מאמא, הייתי צריך לדאוג לך" הוא מדבר ברעד, מרגיש רע.
"סליחה ג'ין, באמת סליחה" הוא כנראה לקח את זה הכי קשה מכולם.
"זה בסדר, וי, הכול בסדר, אני רק שמח לראות אותך" ג'ין טופח על גבו לזמן ארוך, עד שהוא נרגע ומהנהן לאט, מתרחק ממנו באטיות.
הוסוק הוא האחרון שניגש.
הוא מושך את ג'ין לחיבוק חם ופורע את שיערו.
"אני מצטער על האובדן שלך, היא הייתה באמת אישה טובה" הוא מתרחק.
"אנחנו כולנו נתמוך בך, אנחנו מבטיחים להיות שם בשבילך" הוא מדבר בשם כולם.
ג'ין מוצא את זה מצחיק שהם כולם מאשימים את עצמם במה שהיה גם אשמתו בסופו של דבר.
זה מטופש- אבל הוא מבין אותם.. אז עכשיו הוא לא יתעסק במי אשם במה- הם פשוט יחזקו זה את זה וככה יוכלו להמשיך הלאה.
"תודה לכם" הוא מחייך לכולם.
"אני מרגיש טוב יותר עכשיו, הכול יהיה בסדר" הוא באמת הרגיש הרבה יותר טוב כשהוא הרגיש שהוא לא צריך להתמודד עם הכול לבד.
"בואו נשב לאכול" האמת היא, שג'ין לא היה ממש רעב, הוא עדיין נלחם בעצב, אבל הוא לא הראה את זה- מבחינתו זאת הייתה המלחמה שלו כרגע.
בכול מקרה, הוא התיישב על הרצפה ובחן את השקית שישבה מאחוריו על הספסל.
הוא הוציא משם מים וכריך קטן והתחיל לאכול- מבין כמה הוא צריך את זה רק אחרי הבליעה הראשונה.
נאמג'ון היה הראשון שהתיישב לידו- מימינו.
אחר כך ג'ונגקוק לשמאלו- ג'ימין, יונגי, וי ואז הוסוק.
הם אכלו בשקט והיה אפשר להבחין בשינוי שהיה באווירה.
הייתה מין הקלה כזאת מהמתח- השקט היה נינוח יותר ופחות סמיך ונראה שכולם היו רגועים יותר עכשיו.
"ג'ין" נאמג'ון הבהיל את ג'ין מעט כשהוא הניח את ידו על הברך שלו.
ג'ין הרים אליו גבות בשאלה.
"אתה מוכן לעבור לגור איתי?" נאמג'ון לא היה יכול לשאת את המחשבה שיהיו רחוקים.
ואם לפני כן זה היה רק מעצבן עבורו- עכשיו זה היה בלתי נסבל לחשוב על זה.
"ג'ו-ג'ון, מאוחר עכשיו.. אולי מחר" ג'ין מניח את ידו על של נאמג'ון.
"אנחנו נעזור" ג'ונגקוק מתערב לפתע.
"אם תרשה, אנחנו נעזור ונעביר הכול כבר היום" הוא מחייך אליו.
"תחשוב על זה.. אנחנו כולנו באנו עם רכבים. זה יהיה מהיר" הוא משכנע, מביט בו בחיוך מהוסס.
"אתם עייפים קוקי- אתם צריכים ללכת ולישון. יש לכם מחר לימודים" הוא נאנח, לא רוצה להטריח.
"לא, מחר כנראה נבוא ונתנחל אצלכם" הוא עונה בליווי משיכת כתפיים.
ג'ין מביט בהם בתגובה, רואה שכולם מסכימים איתו... אז הוא מהסס.
"אתם בטוחים שזה לא יטרח אתכם?" הוא מרגיש לא נעים
"אוי תסכים לו כבר" וי אומר בכעס, נאנח בייאוש.
ג'ין מגחך בתגובה.
"בסדר, אבל אם אתם תתעייפו, זה בסדר- אני יכול להביא את מה שיישאר בעצמי" הוא מודיע בכל מקרה, כדי שלא יתאמצו יותר מידי.
"בסדר" ג'ונגקוק מסכים, מהנהן בראשו, מביט בשאר הבנים בכדי לקבל הסכמה.
"בואו נלך אם ככה" הוא מתכוון לקום- אבל הוסוק מגחך בתשובה.
"מי אמר שאתה בא איתנו? אתה ונאמג'ון הולכים לישון, שניכם עברתם ימים לא קלים בשבוע האחרון.
זה עלינו" הוסוק מדבר בביטחון.
"אבל.." ג'ין לא מאמין למשמע אוזניו.
"אבל אני לא רוצה ש.." הוא לא מספיק להשלים את המשפט כי נאמג'ון כורך יד סביב כתפיו.
"בוא נלך בייבי, אתה צריך לנוח" הוא לוחש לו ברוגע, שולח יד לכיס שלו ומוציא את המפתח שלו לבית שלו.
"קח" הוא זורק לג'ימין את המפתח.
"ג'ו- ג'ון" הוא הוא נוזף בנאמג'ון, נראה כמו ילד באמצע גחמה.
"אני לא מוכן לשמוע מימך. אתה הולך לנוח" נאמג'ון נשמע כמעט כועס.
"תסמסו לי כשתסיימו ותודה שאתם עוזרים לי, הייתי אבוד בלעדיכם" הוא מחבק את כולם במהירות, נפרד מהם ואז מושך את ג'ין למעליות.
הם יורדים בדממה ביחד, עומדים זה ליד זה בפרצופים מעט חמוצים.
"אתה לא צריך להעביד אותם שעות נוספות סתם ככה, זה לא יפה" ג'ין כועס.
"אתה תצטרך להתרגל לעובדה שאנשים דואגים לך ועוזרים לך לפעמים" נאמג'ון עונה בקצרה-  מה שגורם לג'ין שוב לחזור ולהיזכר במכתב.
הוא נעצר, שריריו מרפים והוא נשאר לרגעים ארוכים בשקט, חושב על הדברים שלו.
"סליחה" הוא ממלמל לבסוף
"אתה צודק... אבל זה פשוט יותר מידי בשביל פעם ראשונה" הוא משפיל את ראשו בעצב.
ונאמג'ון מתרכך למראה, הוא נאנח בקול, מנשק את קודקוד ראשו.
"זה מה שחברים עושים ג'ין.. זה בסדר לקבל עזרה" המילים שלו כאילו ננעצות בחזה שלו, בתודעה שלו.. והוא מבין שזה אולי סימן..
"בסדר" הוא נכנע, מרפה את המתח שבו לאט, עדין מהסס, אבל מנסה לקבל את המציאות בלי להרגיש אי נוחות.
בסופו של דבר הדלתות נפתחות ונאמג'ון מושך את ג'ין החוצה, עד לרכב שלו- מה שג'ין מופתע לראות.
"לא נסעת באופנוע?" ג'ין שואל ברגע ששניהם בפנים, חוגרים את עצמם..
הוא ידע כמה הוא אהב את האופנוע שלו.. זה היה מוזר.
"רציתי שתשב בנוח ושיהיה לך מקום להירדם בו במידה ותרגיש שאתה צריך" נאמג'ון הסביר בעודו מתניע את הרכב ומתחיל לצאת מהחניה- לא שם לב שג'ין בוהה בו בחיוך- חושב כמה הוא שמח שיש לו את נאמג'ון שיתמוך בו.
"אני באמת אוהב אותך" הוא כנה כל כך שזה ממיס את נאמג'ון- שכמובן, גם ככה לא היה יכול להישאר כועס עליו לטווח ארוך בכול מקרה.
"גם אני אוהב אותך" נאמג'ון מסיט את הראש לרגע כדי לשלוח לו חיוך ואז חוזר להסתכל על הכביש.