my bad boy

פרק 13- מי היה מאמין?

נקודת מבט אמה:
קמתי בבוקר,צחצחתי שיניים שמתי מים על הפנים כדי שאתעורר, הרמתי את הראש כדי שאוכל לראות איך אני נראית, ואמאלהה מה זה?? זאת לא אני.
ראיתי אותי עם עיניים אדומות ונפוחות מרוב בכי ,השיער שלי מבולגן ונראה כמו שיח, מהר לקחתי מסרק וסירקתי את השיער, זה לקח איזה 20 דקות להתיר את כל הקשרים.
הלכתי להחליף לבגדי בית, והלכתי לחדר טיפוח שיש לי בחדר, שמתי קצת קונסילר כדי להסתיר את הנפיחות ואת האדמומיות בעיניים ושמתי פודרה כדי שהקונסילר ישמר. ירדתי למטה וראיתי את דניאל אוכל ארוחת בוקר כשהוא מתעסק באייפד שלו. ״בוקר טוב״ אמרתי, אך אין תשובה. ״אנחנו הולכים להתעלם עכשיו אחד מהשני?״ שאלתי.שקט,דממה. ״מה כאילו אתה ילד קטן אני לא מבינה תסתכל עליי שאני מדברת איתך״ כבר צעקתי. הוא הרים את המבט והסתכל עליי במבט קר, ריק מרגשות. ״צריכה משהו?״ הוא שאל בקול קר וצרוד. ״כן, אני צריכה משהו, אני צריכה שתתנהג כמו בן אדם.״ אמרתי לו ברוגע. והוא החזיר את מבטו לאייפד בלי שום הבעה על הפנים.
נאנחתי בעצבים והתיישבתי בצד השני של השולחן.
התחלתי לאכול מהפנקייקים הטעימים של ג׳סיקה, שתיתי מהמיץ תפוזים שהיא סחטה לי. ״ אתה יודע שמתישהו נצטרך לדבר על אתמול בלילה״.
״מה היה אתמול בלילה״ הוא שאל, שיחק את עצמו לא מבין.
״אל תשחק אותה עברנו את גיל 10״ אמרתי בקצת עצבים.
״אני באמת לא יודע מה היה אתמול, חזרתי מבר והייתי שתוי, משהו רציני?,אני אמור לדאוג?״ הוא אמר.
אז הוא באמת לא היה מודע למה שקרה אתמול? חשבתי לעצמי, הדמעות היו כבר בעיניי, ניסיתי לעצור אותך בכל הכוח אך ללא הצלחה. ״אמה? הכל בסדר? מה קרה?״ הוא שאל.
ואני עליתי בריצה לחדר.

נקודת מבט דניאל:
״מה היה אתמול״ עשיתי את עצמי לא יודע.
״אל תשחק אותה עברנו את גיל 10״ היא אמרה בקצת עצבים.
״אני באמת לא יודע מה היה אתמול, חזרתי מבר והייתי שתוי, משהו רציני?,אני אמור לדאוג?״ שיקרתי, רציתי שתסבול, שתבכה,שיהיה לה רע כמו שהיה לי אתמול, לא הייתי באמת שתוי,הייתי מודע לכל הסיטואציה ולא הייתי במועדון בכלל, אבל האגו שלי גבר עליי.
ראיתי שהדמעות כבר עומדות בעיניה והיא ניסתה בכוח להסתיר אותן, בכל הכוח, באותו רגע התרככתי,רציתי לנגב לה את הדמעות ולהגיד לה שלא הייתי שתוי,שהייתי מודע להכל,שהתכוונתי לכל מילה ומילה אתמול,רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה יותר ממה שאני אוהב את עצמי,רציתי שהיא תהיה שלי. וכל מה שיצא זה ״אמה? הכל בסדר?מה קרה?״ והיא פשוט דפקה ריצה לחדר.
התחרפנתי, תפסתי את ראשי בין שתי ידיי,״תפסיק, אתה החלטת לחזור לעצמך,תעמוד מאחורי ההחלטות שלך, ואל תתן לסתם בחורה להשפיע עלייך,אף אחד לא הצליח להשפיע עלייך וגם היא לא תצליח״ אמרתי לעצמי, וברור שהתת מודע שלי יבגוד בי ויאמר לי,״ היא לא סתם בחורה והיא משפיעה עלייך גם אם תרצה וגם אם לא, אתה בידיים שלה!!!״ וידעתי שהתת מודע שלי צודק, היא לא סתם, מהתחלה ידעתי שהיא לא סתם, מהרגע הראשון שתפסתי אותה לפני שהיא נפלה והיא רעדה לי בין הידיים כמו ילדה קטנה שצריכה הגנה מהעולם הגדול והרע הזה. הנחתי את האייפד על השולחן ועליתי לחדר שלה, ראיתי שרק החברה שלה הייתה שם ישנה, הלכתי לאמבטיה, היא ישבה שם על הכיור, בדיוק כמו אתמול, רק שאתמול היא לא בכתה.
היום כן. בגללך יבן זונה,חשבתי לעצמי.
״למה אתה עושה את זה״ היא אמרה בקול עדין לרגע חשבתי שמלאך מדבר איתי. ״למה אני עושה מה״ שיחקתי את עצמי מטומטם-עוד פעם. ״למה אתה משחק איתי משחקים, זה נראה כאילו אתה חושב שאתה חי במונופול, לא משנה איפה תדרוך, אתה תשתמש בכסף ובמניפולציות,אתה תהיה מהמזליסטים האלה שגם אם הם ידרכו על הכלא, יהיה לך ביד את הכרטיס מזל הזה שמוציא אותך משם, החיים הם לא כסף דניאל, לא שלי לפחות.״ 
״מונופול״ אמרתי בסוג של שאלה. ״אני לא איש עסקים אמה, אני הרבה יותר מזה, אני לא מנכ״ל ואני לא בעל חנות, אני לא מחזיק בעולם,אני מחזיק בעולם התחתון, ואני לא מהמזליסטים שיש להם את הכרטיס מזל שיוציא אותם מהכלא, אני זה הכרטיס מזל של אחרים, אני יכול להציל אותם, כל אלה שעובדים איתי, זה כי הם חייבים לי, כי בזכותי הם או היו בכלא או היו נותנים כיף לאלוהים. במקרה שלך הצלתי אותך מהרחוב. אז לא אמה, אני לא משחק מונופול, אני בונה את החיים שלי, בדרך שאני חושב לנכון לבנות אותם.״
״אתה יודע שיש לי דירה נכון? אם אבא שלי לא היה מהמר עליי הייתי עכשיו דירה שלי חיה את החיים שלי אבל גם הוא וגם אתה בחרתם להרוס לי אותם״ היא אמרה והמשיכה ״ולגבי הדרך חיים הזאת שלך,זאת שאתה בונה לעצמך,אני מרחמת עלייך שזאת הדרך חיים שלך, רצח ואיומים וסחיטות ופחד ושליטה. זאת דרך חיים של חולי נפש, זאת דרך חיים של מישהו שצריך להתאשפז בבית משוגעים ,לא להיות בכלא. עצוב לי שאתה רואה את עצם העובדה שהחיים של אנשים תלויים בך, כעבודה. עצוב לי שאתה מרוויח כסף מכך שהכנסת עוד מישהו לקבר, עצוב לי שאתה מרוויח כסף מעצם העובדה שיש איזה מישהו שפוחד על הילדים שלו אז הוא צריך למכור את הנשמה שלו כדי שאתה תקבל את הכסף שלך, אז אל תגיד שאתה בונה לעצמך דרך חיים, כי כסף זה לא הכל בחיים״ היא צעקה את המשפט האחרון.
גיכחתי לעצמי.״ אין לך מושג כמה שאת צודקת״ אמרתי לה והיא הסתכלה עליי בפליאה. ״את פשוט צודקת, אני דפוק,אני דפוק בראש, אני פסיכופט, אני רוצח, אני סדיסט, אני הכל. לא תכננתי את זה, לא בחרתי להכנס לתוך זה, נולדתי לתוך זה, את צודקת,זאת לא דרך חיים שבחרתי לעצמי, זאת דרך חיים שבחרו בשבילי, אבל אין לי מה לעשות עם זה, זה החיים שלי, לזה אני רגיל, לזה הורגלתי מגיל חמש כשנתנו לי את האקדח הראשון. אני חסר רגשות, לא מעניין אותי כלום, לא מעניין אותי לראות ילד בן 4 מתחנן שאני אשאיר את אבא שלו בחיים כדי שיהיה לו איך לגדול, זה לא מעניין אותי, זה לא עניין אותי לפחות בעבר.
היא גיחכה ואמרה ״בעבר? כאילו עכשיו אתה לא כזה״ היא שאלה בציניות.
״אני לא, שינית אותי, גרמת לי להרגיש רגשות אשם, גרמת לי לחשוב על מה יקרה לך כשתגלי שאבא שלך יהרג אם הוא לא יביא לי את הכסף שהוא חייב לי, גרמת לי לחשוב פעמיים, גרמת לי להרגיש עצב, רחמים, מצפון, גרמת לי להרגיש הכל״ אמרתי והמשכתי״ מצחיק שאפילו אהבה גרמת לי להרגיש״ גיכחתי ואמרתי כשאני מרים את מבטי אליה ומסתכל אליה
״מי היה מאמין אה? שגם אני יכול להרגיש, גם אני יכול לאהוב, גם אני יכול להסתכל על מישהי ולא יכול לדמיין שיש מצב שהיא לא תהיה חלק מהעתיד שלי, מי היה מאמין שגם אני ארצה לגדול עם מישהי שתקים איתי משפחה שמחה ומאושרת, מי היה מאמין שהאישה הזאת שאני כל כך מייחל אותה לעצמי כרגע, נמצאת כאן מולי.״ סיימתי בגיכוח, ויצאתי מהאמבטיה בטריקת דלת, שהעירה את עלמה חברה שלה.