my bad boy

פרק 28- 6 שנים

תקראו את ההודעה בסוף זה חשוב!!!

כבר שש שנים עברו מאז התאונה של דניאל, לא ויתרתי, אני עדיין הולכת כל הזמן לבדוק מתי הוא יתעורר וכלום לא קורה, כל פעם אותה אכזבה חדשה. דברים השתנו, שלוש שנים אחרי שהשגרת חיים שלי שונתה לגמרי, שלוש שנים שהבית שלי היה הבית חולים, זה השתנה, לפני שלוש שנים עלמה באה לבית חולים כשהיא שמעה מה קרה.
״אני לא מאמינה שזה מה שאת עושה לעצמך, הוא לא נהרג אבל את מתנהגת כאילו הוא נהרג ואת? את לא מתה אבל מתנהגת כמו אחת. מה נסגר איתך אמה, כבר שלוש שנים הוא במצב הזה, אני בטוחה שאם הוא היה ער עכשיו והיה שומע ומבין שהחיים שלך הפכו לכסא ליד מיטה הוא היה נפרד ממך מרוב עצבים עלייך שנתת לחיים שלך להיהרס ככה, קומי מהכסא המזדיין הזה, תחזרי הביתה, תבני לעצמך חיים חדשים, אני לא אומרת שאל תבקרי אותו, תבקרי אותו כל יום מצידי, אבל אמה כמה שעות ביום ולא יותר מזה, את מבינה? יש הבדל בין כמה שעות ביום לכל היום, קחי את עצמך ותמשיכי בחיים שלך, וכשהוא יחזור את תהיי שם.״
עד היום אני זוכרת את השיחה הזאת שלי ושלה, בהתחלה לא הסכמתי איתה, המשכתי להיות איתו ימים ולילות, ואז ויתרתי, הבנתי שאני מפגרת ושהוא לא באמת יתעורר כמו שאני חושבת שאני מאמינה. מאז עברו שלוש שנים, שלוש שנים עברו מאז שוויתרתי על דניאל. אני מבקרת אותו פעמיים בשבוע לכל היותר.
יש לי בן זוג חדש קוראים לו ג׳יי.
מה לגבי פול? פול מת ברגע שדניאל ירה בו, לא הייתה אפשרות להציל אותו. ועכשיו אני בשנה השישית השקטה בלי הצרה שנקראת פול אבל בתוכי אין שקט, בתוך תוכי יש חור שלם שנקרא דניאל.
אני עדיין אוהבת את דניאל, אני לא אוהבת את ג׳יי אפילו לא בקצת. אני כל יום חושבת על דניאל ומסתכלת על תמונות ישנות שלא העזתי למחוק.
אני וג׳יי ביחד כבר שנה וחצי, הכרנו במסעדה שעבדתי בה. חחחח ממש כמו ההתחלה של הסיפור שלי ושל דניאל- האדון עם השרירים הנפוחים.

בנות הסתיים הסיפור וממש ממש נהנתי לכתוב אותו.
בהתחלה התחלתי כאן כקוראת ותמיד אהבתי לכתוב אז החלטתי לכתוב את הסיפור הזה ואני נהנת מהתגובות שיש כאן זה משמח אותי מאוד!!!
לסיפור תהיה עונה שנייה שכבר התחלתי לכתוב ועוד היום יעלו לפחות ארבעה פרקים.
אוהבת בלי סוף תודה❤️