מיה נכנסה למים עצרה את הנשימה וצללה.
היא נשארה מתחת למים כדקה ועלתה לנשום.
היא ראתה משהו מוזר באופק זה היה סוס, הוא היה בתוך המים
"מה ל...?" מלמלה ושחתה לעברו
מהיא הגיע אליו וראתה משהו מוזר היא נזכרה במשהו מהמיתולוגיה
"אתה היפוקומפוס? זה לא הגיוני אני מדמיינת"
"את לא מדמיינת גבירתי" היא שמעה את קולו של ההיפוקומפוס בראשה "אני יער"
היא הייתה מבולבלת "מה קורה כאן?" אמרה והתחילה לשחות לעבר החוף
"את לא יודעת?" שאל יער
מיה כבר לא הייתה שם, היא חזרה לחוף אספה את הדברים שלה ורצה הביתה
היא ניסתה לשכוח את המראה המוזר ללא הצלחה
"אני מדמיינת. אני מדמיינת..." מלמלה שוב ושוב
היא נכנסה הביתה וראתה את אימה מכינה ארוחת בוקר, זה היה יום שבת,
"היי אמא" אמרה אמא שלה לין הייתה אישה רגועה שעשתה הכל בשביל ביתה
"שלום מתוקה את לא בים?" שאלה
"הייתי עייפה...לא ישנתי בלילה כל כך טוב..." ענתה לה מיה
"סיוטים??" שאלה האם בדאגה
"כן...אבל לא נורא כל כך..."
האם לא האמינה לה אבל לא אמרה כלום "רוצה פנקייק?" שאלה
"את תמיד יודעת מה אני רוצה..." אמרה מיה וחיבקה את אימה
לין חייכה ושמה על השולחן צלחת פנקייקים
הן אכלו בשקט
***
כבר אמרתי שבהתחלה הכתיבה שלי זוועתית?
YOU ARE READING
ילדת שלום 1- בת פוסידון
Fanfictionמיה ילדה רגילה, או ככה לפחות היא חושבת. יש לה דיסלקציה אבל יש ספר אחד שהיא יודעת לקרוא, יש לה הפרעות קשב אבל יש מקום אחד בו היא מרגישה חופשיה
