ילדת שלום 1- בת פוסידון

פרק 20

מיה הסתכלה על קורל שהבינה את הרמז ויצאה,האם חייכה, אבל מיה ראתה את קמטי הדאגה סביב עיניה ואת השובל שהשאירו הדמעות."אמא אני כל כך מצטערת, על שהדאגתי אותך ועל שלא יצרתי קשר קודם..." מלמלה בעצב"לא, אל תצטערי זאת אשמתי, הייתי צריכה להקשיב לך..." עיניה של האם נצצו מדמעות"אמא זה בסדר, אני בסדר, הכל בסדר" הרגיע הבת ולין חייכה חיוך קלוש"מה את יודעת?" שאלה את ביתה"אמא אני יודעת הכל, על אבא, על המלחמה..." מלמלה מיה והאם החווירה"אני מצטערת שלא סיפרתי לך, אני מקווה שאת מבינה..." לפני שמיה הספיקה להגיב נשמעה דפיקה על הדלת מהצד של לין, האם מיהרה להוסיף "אני צריכה ללכת, הפגיון שהבאתי לך שנה שעברה אצלך?" הבת הנהנה "תשמרי עליו, אביך הביא לי אותו ואמר לי לתת לך אותו בגיל 12, הוא קסום"דמותה של האם נעלמה ומיה סגרה את הברז, היא נשארה לבד והחדר היה שקט לגמרי.*מיה יצאה חוצה, קורל חיכתה לה."איך הלך?" היא שאלהמיה חייכה וענתה "טוב...בערך...טוב בואי נלך" היא התחילה להתקדם וקורל לידהמרחוק הם ראו את אנדריי, לידו הלכה ילדה בת כ-11 היא הייתה בלונדינית, עיניה היו כחולות צלולות ושיערה בלונדיני, על גבה היו קשת ואשפת חיצים."מי זאת?" שאלה מיה"זאת אור, חצי אחות של אנדריי, בת אפולו" מיה הייתה בטוחה שקורל מסמיקה, אבל כנראה שהיא דמיינה כי הייתה שמש חזקה וזה יכול להיות בגלל החום..."חצי אחות?" מיה הייתה קצת מבולבלתקורל מיהרה להסביר "יש להם אותה אמא...את שניהם אימצו ניקו ווויל..."מיה הסתכלה על שני האחים בריכוז והצליחה לראות את הדמיון ביניהם "מה אמא שלהם עשתה בשביל למשוך שני אלים שונים?" שאלה"אף אחד לא יודע...ואמא שלהם מתה לפני שש שנים ככה שרק אפולו והרמס יכולים לדעת..." קורל אמרה "אור היא החברה הכי טובה שלי"עכשיו בברור היא הסמיקה 'מה הולך כאן?' חשבה מיהלא היה לה זמן להתעסק בזה כי באותו רגע משכה את תשומת ליבה אישה בת כשלושים שירדה במורד הגבעה.שיערה היה אדמוני מקורזל, גם ממרחק מיה הבחינה בעיניה הירוקותפרסי ואנבת' יצאו מהבניין הראשי והלכו לעברה.אנבת' חיבקה אותה והיא ופרסי לחצו ידיים "ומי זאת?" שאלה מיהקורל חייכה "זאת רייצ'ל, היא האורקל מדלפי"*מיה וקורל הלכו לכיוון שלושת החברים הוותיקים, אנדריי ואור השיגו אותן "היי בנות" אמר אנדריי ומיה קלטה שהיא מסמיקה "מיה תכירי את אחותי אור"מיה חייכה אל אור וזאת החזירה חיוךהם הגיעו למרגלות הגבעה, במרחק כמה מטרים מהם רייצ'ל אנבת' ופרסי עמדו ודיברוהאורקל ראתה אותם "קורל" היא אמרה בחיוך וקורל רצה אליה, מיה אנדריי ואור הלכו אחריהפרסי חייך אל מיה אבל היא הייתה עדיין לחוצה מכל מה שקרה בימים האחרונים...'חמישה ימים עד ליום הולדת שלי' חשבה 'בואו נעבור אותם בשלום'"רייצ'ל אני רוצה שתכירי את אחותי מיה" אמר פרסי בחיוך"שלום מיה" אמרה רייצ'ל ולחצה את ידההכל השתנה ברגע, רייצ'ל כמעט נפלה ופרסי ואנבת' תפסו אותה והושיבו אותה על הדשא כאילו הם תרגלו את זה.מיה הסיתה לרגע מבט וכל הגבעה הוצפה בעשן ירקרקרייצ'ל התחילה לדבר בקול שלא היה קולה, קול מרוחק"אל המסע תצאי עם נצר וחצויאת השלום תמצאי ותגרמי לשינויביום אמצע הקיץ הסיוט יתגשםובחירה גורלית את המסע תסכם"הערפל התפזר...יותר נכון נכנס אל תוך רייצ'ל שקמה אחרי כמה דקות.כולם עמדו המומים ולא אמרו כלוםבסוף קורל היא זאת ששברה את השתיקה "נצר וחצוי" אמרה והסתכלה על הוריה שהחליפו מבטים תוהים."למצוא את השלום?" שאלה אורהם ניסו לחשוב על מה מדוברמיה היא זאת שדיברה והפתיעה גם את עצמה "תמיס, טיטנית, אלת השלום"כולם בהו בה בהלם"מאיפה את מכירה אותה?" שאלה אנבת' "אפילו אני לא זכרתי את זה..." פרסי הסתכל עליה במבט תוהה ונראה למיה שהוא אמר בלי קול "חכמולוגית" כאילו זו בדיחה פרטית"הספר היחיד שהצלחתי לקרוא...ספר היסטוריה כתוב ביוונית עתיקה...אמא שלי חקרה את יוון אז היא לימדה אותי לקרוא..."ושוב כולם בהו בה "מה עשיתי?" שאלה"המוח של חצויים מותאם לקרוא יוונית עתיקה...זה מפתיע שאת יודעת לפני שהגעת למחנה" אמר אנדריי"צריך לדבר עם כירון" אמר פרסי "את יוצאת למסע חיפושים"