בערב מיה הלכה לחדר אוכל הפתוח של המחנה.
היא ישבה לבד בשולחן של ביתן שלוש
היא עשתה כל מה שצריך אבל הרגישה לבד.
היא ראתה את פרסי ואנבת´ בשולחן הראשי, את קורל היא לא ראתה.
אנדריי קם מהשולחן של ביתן אחת עשרה ובא אליה "הכל בסדר?" הוא שאל
"אני בסדר...סתם אין לי כוח לשבת כאן לבד..." מיה מלמלה
אנדריי חייך בעידוד "זה רק עד סוף הארוחה ואז משחקים..." הוא אמר
"המשחק שכנראה אני ימות בו..." מיה אמרה בצחוק אנדריי חייך וחזר לשולחן.
*
אחרי הארוחה כירון רקע בפרסתו על רצפת השיש וכולם השתתקו.
"ציידות נגד חצויים, ערוץ הנחל הוא הגבול, היער פתוח למשחק. מותר שימוש בפריטים קסומים, יש לקבוע את הדגל במקום בולט עם עד שני שומרים, אסור להרוג או להטיל מום" אמר כירון "אני ישמש כרופא שדה, כולם להתחמש" הוא הוסיף
כירון פרש זרועות והשולחנות כוסו בציוד: קסדות, חרבות ארד, חניתות, מגני עור מצופים מתכת...
אנדריי עזר למיה ללבוש שריון ונתן לה מגן
"הוא רק יכביד עליי, אני משתמשת בפגיון ואני צריכה להיות זריזה אם אני לא רוצה שישפדו אותי" אמרה לו מיה
אנדריי חייך ואמר "אז את כן ודעת משהו..."
"אני ניצחתי אותך בפעם האחרונה שנלחמנו שזה היה...היום?" הזכירה לו מיה
הם צחקו
*
מיה הוצבה ליד הנחל "את בת פוסידון שם את תהיי הכי חזקה" אמר לה אנדריי
מיה ידעה את זה
כל חייה היא הרגישה יותר בטוחה בקרבת מים, במיוחד ליד הים
"משחקים תפוס את הדגל כל פעם שהצידות באות? " היא שאל
"כן" אמר אנדרי "והן ניצחו בכל המשחקים האחרונים...אבל משחקים גם כשהן לא כאן, בין הביתנים המנצחים אלו שהביאו את הדגל בפעמים האחרונות, שאר הביתנים משחקים עם אחת הקבוצות"
מיה הנהנה והלכה לנחל
היא עמדה שם כמה דקות, התחושה שמשהו ישתבש לא הרפתה ממנה,
קריאת קונכייה נשמעה
המשחק התחיל
YOU ARE READING
ילדת שלום 1- בת פוסידון
Fanfictionמיה ילדה רגילה, או ככה לפחות היא חושבת. יש לה דיסלקציה אבל יש ספר אחד שהיא יודעת לקרוא, יש לה הפרעות קשב אבל יש מקום אחד בו היא מרגישה חופשיה
