מיה התנשמה השעה הייתה מאוחרת מאוד והיא הייתה עייפה מכל היום הזהאבל היא פחדה להירדם, היא פחדה מהסיוטים.היא בהתה בתקרה וניסתה להישאר ערה התקרה הייתה משובצת צדפים בכל הגדלים ובכל הצבעים, זה היה יפהפה.הביתן היה כחול כולו. הפגיון שלה נח מתחת לכרית והתיק שלה מתחת למיטה, תיק גב פשוט בצבע חום שהכיל את כל החיים שלה.היא המשיכה לבהות בתקרה כמה זמן עש שהעייפות גברה עליה והיא נרדמה *היא הייתה בבית שלה, אמא שלה ישבה על הספה ועיניה נצצו מדמעות שוטר עמד לידה "אנחנו נמצא אותה" הבטיח"אתם לא" אמרה ליןסבתא רוז ישבה לידה "את יודעת איפה היא נכון?" היא שאלה, סבתא רוז אישה עם שיער לבן ועיניים תכולות שיכלו לשאוב אותך ולא להרפות.לין הנהנה בעצב "אני רק רוצה לדעת שהיא בסדר" מלמלה החלום השתנה"את צריכה לדבר איתה" אמר פוסידון "הא דואגת לך""ועכשיו אתה נזכר בנו, כשאתה צריך אותי? היא הייתה צריכה אותך כבר הרבה זמן ואתה התעלמת" אמרה לו מיה בעצביםפניו התרככו, הוא היה לבוש כמו דייג והיה לו זקן סבוך, היו לו קמטי צחוק, אבל הוא נראה כאילו צחק לפני מליון שנה... "תביני אותי ביתי, אני הגנתי עליך תמיד עלייך ועל אמא שלך אבל לא יכולתי ליצור קשר, זה היה מסכן את שתכך"משהו בהבעה שלו...בקולו...גרמה למיה להאמין לו "תצרי איתה קשר תגידי לה שאת בסדר" הוא אמר ומיה הנהנה.*כשהיא התעוררה כבר היה בוקר, היא התארגנה מהר ויצאה החוצהליד האורוות היא מצאה את מי שחיפשה "היי קורל" אמרהקורל הסתובבה אליה "יופי של ביצוע היה לך אתמול" היא אמרה"תגידי קורל יש דרך שאני יוכל ליצור קשר עם אמא שלי?" קורל הנהנה "בואי"מיה הלכה אחריה לשירותים שנראו כמו כל שירותים ציבוריים והדליקה אור,השירותים היו כמו כל שרותים ציבוריים, מלוכלכים מסריחים ומגעילים.קורל פתחה את הברז ונתנה למים לזרום "איך קוראים לאמא שלך?" שאלה"לין פארק" אמרה מיהקורל הנהנה "איריס אלת הקשת בענן קבלי את מנחתי והראי לי את לין פארק" אמה וזרקה מטבע שנעלם באוויר על פני המיים נראו פנייה אל אימה הן הסתכלו לעברה "מיה?" שאלה כלא מאמינה"היי אמא"
YOU ARE READING
ילדת שלום 1- בת פוסידון
Fanfictionמיה ילדה רגילה, או ככה לפחות היא חושבת. יש לה דיסלקציה אבל יש ספר אחד שהיא יודעת לקרוא, יש לה הפרעות קשב אבל יש מקום אחד בו היא מרגישה חופשיה
