פרק 18

232 15 2
                                    

הצידות היו מהירות, ממש מהירות.

מיה לא ראתה אותן עד שהן הגיעו לנחל, הן היו חמש ומיה הסתתרה מאחורי סלע.

הצידות התקדמו לעבר הצד השני של הנחל ומיה גרמה לקיר מים לפגוע בהן והן עפו לאחור.

הן היו מבולבלות ומיה המשיכה להסתתר.

הן ניסו להתקדם שוב ושוב עפו לאחור על ידי קיר מים.

"איפה היא?" שאלה אחת מהן והאחרות לא ידעו מה לענות לה.

מיה חייכה, היא במגרש ביתי שלה והן פולשות שלא יודעות איפה הכדור.

מיה הכניסה אצבע למים והרגישה בנוכחות של כל היצורים החיים בנחל,

מאצות ועד לתמנון שהסתתר מתחת לאבן.

מישהו נכנס למים, ידיד, חצוי, היא נתנה לו לעבור והגנה עליו בעזרת חומות מים.

אחת הצידות ראתה אותה "היא כאן" קראה וכמה צידות הגיעו והלכו לכיוונה

תוך שניות אנדריי וקורל היו לידה 

"למה אתם כאן?" שאלה מיה

"אנחנו ראינו הכל מהיער והסתדרת ל רע אז לא התערבנו" אמרה קורל

מיה חייכה ואמרה "באו נעצור כמה צידות למה אין לי שום רצון להפסיד"

*

הצידות התחילו לירות לעברם חיצים, אנדריי וקורל שלפו חרבות ומיה את הפגיון.

האדרנלין געש בה והיא פעלה מאינסטינקטים בלבד.

היא העיפה את החצים בעזרת מים והתקדמה לעבר הצידות,

המבט בעיניה היה פראי והצידות נרתעו 

היא נעה במהירות מטורפת, אחרי כמה שניות שלוש צידות כבר היו על הרצפה, המומות לחלוטין כמו שתי חברותיהן שעוד עמדו בהלם.

גם מיה הייתה המומה אבל לא הראתה את זה.

אנדריי וקורל עמדו מהצד השני של הנחל פעורי פה.

מרחוק מיה ראתה את אחד החצויים, נער בן אתנה, רץ מחזיק את הדגל.

בני אפולו גיבו אותו מאחור ובני ארס בצדדים

"תחליפו אותי" צעקה מיה לאנדריי וקורל שהבינו את הרמז

מיה רצה אל מאחוריהם והגנה על כל מי שהיה קרוב לדגל (בלי הצידות כמובן) בעזרת חומת מים.

הם עברו את הנחל והמשחק נגמר

*

השעות אחר כך היו מעורפלות ומבולבלות בשביל מיה

היה שמח ממש וכולם הריעו לה.

באיזה שלב היא אמרה לכולם שהיא צריכה לנוח (מה שהיה נכון) ופרשה לביתן שלוש.

היא נכנסה למיטה ונרדמה בשניות

*

היא הייתה שוב על החוף ליד הבית שלה

איש עם שיער שחור פרוע ועיניים ירוקות עמד שם

פוסידון.

"את הוכחת את עצמך בפני כולם" הוא אמר "עכשיו תוכיחי את עצמך בפני, אל תאכזבי אותי"

מיה פחדה "מה אני צריכה לעשות? אני רק ילדה" היא אמרה

"יש בך כוחות גדולים משנדמה לך" אמר פוסידון והחלום השתנה

היא עמדה ליד כביש לידה היו אנדריי וקורל, מכוניות נסעו במהירות 

"את תצליחי" אמר קולו של פוסידון 

החלום השתנה שוב

היא עמדה על גג

סופה רעמה בשמיים ברקים הבריקו

רוחות התקרבו אליה ולבשו צורה

היא התעוררה בבהלה

ילדת שלום 1- בת פוסידוןWhere stories live. Discover now