daddy's girl

1. the stalker

10* שנים קודם*
"אמא, את לא מאמינה מה עשינו היום בגן!", אמרתי בהתלהבות.
"מתוקה אני ואבא צריכים לדבר איתך, אנחנו לא יודעים מה קרה או לאן הוא לך אבל אנחנו מבטיחים לך, מבטיחים לך שאנחנו נמצא אותו".
"מה קרה אמא?", שאלתי תוך כדי שניסיתי להבין מה קרה.
"זה רוי.... הוא נעלם, אנחנו לא יודעים איפה הוא, אבל המשטרה מחפש אותו. ואנחנו מבטיחים שנמצא אותו".

עד היום לא היה שום סימן אליו, הוא פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. אני מתגעגת לרוי... הוא היה אחי הגדול, הוא היה אחד מהאנשים האלה שהית בטוח שתמיד יהיו שם בישבילך, אבל.... לא כל הדרכים מובילות לרומא אחרי הכול.. לא כולם.

אין לי כל כך הרבה לספר על עצמי אבל...קוראים לי לורי אליזבת' תור אני בת 17 לומדת בכיתה יא' ציונים 60 פלוס דיי מקובלת וחברתית. לחברה הכי טובה שלי קוראים אלה ולחבר הכי טוב שלי קוראים אור ואנחנו חבורה, אפשר לומר.

אני אהבתי את החיים שלי הם היו מושלמים... החברים, המשפחה, הציונים... הכול. אבל, אז הכול השתנה.
החברים, הסביבה.. המשפחה.
אני, אני השתניתי.
הכול התחיל לפני שנתיים בערך כמו בכל סיפור חטיפה אלה גררה אותי לעוד אחד מהמועדונים שלה.

נ.מ לורי
אין לי כוח כל פעם להסחב לכל מקום איתה. נמאס לי מזה שהיא לוקחת אותי מובן מאליו!.
"בואי אלה הולכים....עכשיו!.", ציוויתי עליה בקול תקיף.
"נו די למה את תמיד חייבת להרוס את כל הכיף...", היא עונה לי מחייכת כשהבל פיה נוטף מאלכוהול.
היא הביטה בבחור שפגשה בבר והחזירה את פיה לגרונו של הבחור. והנה שוב כמו כל פעם אני הולכת הביתה.. לבד.

----

בזמן האחרון אני מרגישה כאילו רודפים אחרי, כאילו בכל מקום שאני הולכת אליו נמצא אותו האחד שנמצא שם ומתצפת עליי.
הוא עוקב אחרי, אחרי כל צעד וצעד, כאילו הוא הצל שלי...

זמן קצר לאחר צכן נקטעו המחשבותיי מרעש ששמעי בסביבה.
"שלום, יש שם מישהו?", שאלתי תוך כדי שאני מנסה לא להתחרפן. לא שמעתי תשובה אז פשוט המשכתי ללכת.
והנה שוב אותם רעשים שנעלמים בדיוק כשאני מנסה לברר אם יש מישהוא מאחורי.

נ.מ ליאם
זהו.... זה היום, היום לורי עומדת להיות שלי. אחרי כל העבודה הקשה לי מגיע לי. עקבתי אחריה לכל מקום.
חודשים חיכיתי להזדמנות הזאתי אז עדיף לי לא לפשל. ראיתי את לורי יוצאת מהמועדון... לבד. התחבאתי בתוך שיח וכשהיא עברה את השיח יצאתי ממנו והתחבאתי מאחורי העץ הקרוב.
לורי שמעה אותי ושמה לב לזה שיש שם מישהו אני חייב להיות יותר זהיר.
התחלתי ללכת לכיוונה, ניסיתי להיות במרחק מספק ממנה, היא היתה חשדנית אס היא התחילה ללכת יותר מהר, זה עכשיו או לעולם לא, מלמלתי לעצמי.

רצתי אליה וריתקתי אותה אלי ביד אחת מחזיק את גופה וביד השניה משתיק אותה ומסמם אותה עם המטפת.

"העבודה שלי הושלמה בוס", אמרתי לו נאנח אחרי היום המתיש שעבר עלי.
"הביביגרל החדשה שלך פה, אני יכול לקבל את המשכורת שלי בבקשה?", שאלתי בנימוס אבל כמו תמיד הוא מוצא תירוצים. "תעלה אליה, תתן לה את זה ותגיד לה ללבוש כי אני עולה אליה עוד חמש דקות".
"בסדר", עניתי לו באי רצון והלכתי לעשות את בקשותיו.

נ.מ לורי
אין לי מושג איפה אני, קמתי במקום שהוא לא הבית שלי, לא קמתי על המיטה שלי ולא קמתי מצלצול המעורר שלי.
"קחי תלבשי, עוד מעט הוא בא ואת לא רוצה להענש.... תאמיני לי."
"מי בא", שאלתי בבלבול. "הסיוט שלך... הוא בא",
"מי בא?, מה על מה אתה מדבר. תקשיב.
אני יכולה ללכת הביתה בבקשה, אני לא יודעת מה אני עושה פה או איך הגעתי לפה אבל זה בטח טעות."
"הוא בחר אותך.", הוא אמר לי.
"דה ביג מן בחר אותך".