"[בדיוק כשכל האור כבה וחיי ראו רק חושך, הוא היה הפנס שהאיר לי את הדרך]".
-----
"מצאת אותי כשהכל היה חשוך, והארת אותי.
מצאת אותי כשהכל היה נבול, והחייאת אותי.
מצאת אותי כשהכל היה אפור, וצבעת אותי.
מצאתי אותי כשהכל היה אבוד, והחזרת אותי.", אמרתי מתכוונת לכל מילה,
"אתה הצלת אותי, ואני בחיים לא אוכל להחזיר לך על זה, מצאת אותי בוכה ושבורה וכמו כלום אתה חברת אותי חזרה, החזרת את האור לחיים שלי, את הצבע, את הכוונה...את התקווה.
הזכרת לי שיש עוד דרך בפניי ושלא משנה כמה כואב אני אפול אני תמיד אוכל לקום ולטפס חזרה למעלה,
''כשמגיעים לנקודת השפל צריך רק לחכות לגאות'', אמרת לי את המשפט הזה שוב ושוב וכל פעם מחדש הוא מצא משמעות אחרת.
זה מדהים איך נכנסת לחיי לפני חמישה חודשים, וחמישה חודשים בדיוק זה מה שלקח לך לשנות את החיים שלי מקצה לקצה, מאפס למאה, אז אני אומרת ואני לא אפסיק לומר לך תודה, תודה על הכל.", סיימתי את דבריי בחיוך וצללתי אל תוך עייני השקד היפות.
-חמישה חודשים קודם לכן-
קמתי כשראשי מעיק עליי מכאבים, לא זוכרת מה קרה ביממה האחרונה, התקדמתי לכיוון המטבח מסוחררת, לגמתי מכוס הקפה, מסתכלת על פתק, כשהזכרונות מתחילים לחזור, אני מוצאת את עצמי מחייכת ותוהה על הבחור המסתורי.
'ארז- 0793895641'
אז ארז..קוראים לו ארז.
"היי, זאת לורי, מאתמול..
רציתי לומר לך תודה על הכל אתמול, שדיברת איתי, ממש היתי צריכה את זה, ותודה שלקחת אותי הביתה, וסליחה.. כי היתי שיקורה וזה אולי היה קצת מוזר, כי שתיתי ביום.. ולרוב לא שותים ביום, וגם היתי לבד בגינה וזה היה נראה מוזר כי גם היה יום ורציתי אולי לשאול אם אתה רוצה שנעשה את זה שוב מתישהוא..כאילו לא את זה פשוט שנצא למסעדה, או אפשר גם סתם החוצה נו.. כמו דייט, כאילו זה לא חייב להיות דייט ואפשר גם לא.. אבל אפשר זה יכול להיות אם אתה בס- אתה יודע מה לא משנה..כן משנה אבל בוא ניגש לעניין, מה אתה אומר?"
* מה עשיתי עכשיו. למה לוריאן?!, למה את ממשיכה לעשות את זה לעצמך? *
"אז דייט?", הוא ענה מנסה לעכל את כל מה שקרה כאן עכשיו,
"כן, דייט.",
"היום בשמונע?", הוא שאל מגחך, "היום בשמונע.", אמרתי וניתקתי את השיחה לא נותנת לו להגיב.
את שאר היום העברתי במחשבות ובטיולים מהמטבח לסלון,
שיט. כבר שבע וחצי .
לבשתי שמלה אדומה עם מחשוף נדיב בחזה, נעלתי נעלי עקב אדומות גם הן, סידרתי את שערי בצידי כתפיי ושמתי שכבה דקה של איפור, אני מוכנה.
ירדתי למטה וראיתי את ארז, בחור גבוה יפה תואר עם שיער חום שופע עיניים גדולות בצבע שקד ושפתיים בשרניות, וואו.
הוא פתח לי את דלת מכוניתו שהיתה לא פחות מפוארת, ומיהר לכיסא הנהג.
"את יפה", הוא אמר וחייך חיוך ביישן, "גם לך לא חסר", עניתי מנסה לסנן מילים, הוא כל כך יפה, הוא נראה כמאין אליל שכל האיברים בפניו נוצרו אחד בשביל השני הם עובדים בהרמוניה מושלמת, והופכים אותו לרשמית הבן אדם הכי יפה שראיתי.
"הגענו", הוא הודיע ועצר את המחשבות הרצות בראשי.
נכנסנו למסעדה מפוארת, והתיישבנו בשולחן לשניים, את השולחנות במסעדה קישטו מפות לבנות חלקות שני נרות ריחניים וורד אדום תוסס.
הבטנו בתפריט, הזמנו, והתחלנו לדבר.
"אז לוריאן..", הוא אמר, לא עברה דקה ושקענו בשיחה ארוכה.
בסיום הערב ארז השאיר טיפ נדיב למלצר, ופתח לי את דלת היציאה.
"תודה על היום, הרבה זמן לא היה לי כל כך נחמד", אמרתי בסוף הנסיעה הביתה, "נעשה את שוב מתישהוא?", שאלתי, ארז חייך והנהן לחיוב, "עדיין לא אמרת לי איך מאיפה אתה יודע את השם שלי..", שאלתי שאלה שרדפה את מחשבותי, "אני יודע הכל" הוא לחש לאוזני בציניות, וגרם לי לצחקק הוא נשק ללחי ונפרד לשלום.
לא ידעתי את זה אז, אבל הערב הזה היה הערב ששינה את הכל, הערב ששינה את חיי.
----
אני וארז המשכנו לדבר ולצאת על בסיס קבוע , והקשר בינינו רק הלך וגבר,
עד שהינו בלתי ניתנים להפרדה, אבל ככל שהקשר ביננו גבר כך העבר לא שחרר, הרי איך אפשר לשכוח כל כך מהר.
YOU ARE READING
daddy's girl
Romanceהוא התקרב אלי, וכאשר מצחו צמוד לשלי הוא התבונן אל תוך עייני במבט חודר ולחש לי, "אני לא מאמין לוריאן, אני לא מאמין שנפלתי אלייך...", ~ מכיל תכניים מינים מפורטים ~ מכיל קללות, שימוש באלכוהול, סיגריות וסמים.
