אחרי כמה דקות דאדי נכנס לחדר והתיישב על המיטה.
"איך את נהנת?", הוא שאל וגיחך צחוק מלגלג
"את יודעת... אני לא רציתי שזה יגמר ככה אני באמת חשבתי שהיה לנו חיבור אני באמת ראיתי בך משהוא מיוחד.., אבל כמו תמיד אני תמיד הולך לבנות הלא נכונות", הוא אמר בייאוש, והתקדם לכיוון הדלת.
"גם אני!.....", אמרתי לו מיתוך אינסטינקט.
"גם אני חשבתי שהיה ביננו משהוא.. חיבור", אמרתי ודאדי עצר והסתובב אלי, "את לא תעבדי עלי, את חושבת שנולדתי אתמול?", הוא אמר והמשיך ללכת.
"כשדיברנו... לא יכולתי להפסיק לחשוב עליך, על כל מה שסיפרת לי, על הסיפור שלך ועל כל מה שחווית, ראיתי בך משהוא שונה...משהוא חי, חוץ מהבנאדם שאני רואה
עכשיו, רציתי לדבר איתך ולהגיד לך שאולי אחרי הכול אתה בנאדם טוב", אמרתי לו ודמעה זלגה מעיני.
הוא התקרב אלי והזיז את שערותי מפני
"לפעמים זה לא מה שאומרים....
זה מה שעושים",הוא אמר הסתובב והמשיך ללכת, "אתה צודק", אמרתי.
קמתי מהמיטה ומשכתי אותו לעברי, הבטתי לו בעיינים והצמדתי את שפתיו לשפתיי. הרגשתי איך עברה כל שנייה, הרגשתי את השפתיים הרכות שלו נוגעות בשלי, הרגשתי את היד שלו אוחזת בי הרגשתי כאילו זה נועד להיות כאילו.... כאילו הוא היה אמור לחטוף אותי ואני הייתי אמורה לסבול הכול כדי להגיע לרגע הזה.... אבל כל התחושות שלי נעצרו כשמחט ננעצה בתוכי.
"את פגעת בי.... ואת תשלמי על זה", דאדי אמר, ואז הדבר הבא שאני רואה זה חדר קטן וחשוך. אני קשורה מהיידיים לתיקרה בשלשלאות ברזל כבדות ודאדי יושב בכיסא קטן ושחור. "איפה הבגדים שלי?!!", שאלתי בתוקף, האמנתי לך!, חשבתי שהתכוונת למה שאמרת לי קודם".
"אני.. התכוונתי, אבל את עדיין פגעת בי ואני אמרתי לך יותר מפעם אחת שכל מי שפוגע בי לא יוצא מזה בקלות", הוא אמר וקם מהכיסא והתקדם לכיווני עם השוט הענקי שהיה לו בייד
"את יודעת שבלה מאוד עצובה כבר עבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שהשתמשתי בה, את חושבת שהיא עדיין עובדת?", הוא אמר והצליף בי בשיא הכוח עד שהיה לי חתך על כל הבטן.
"אני עדיין לא ויתרתי", אמרתי לו והיסתכלתי בעיניו הכחולות במבט מלא תקווה,
"בטח שלא, רק התחלנו יש עוד הרבה עד שתוותרי", הוא אמר והצליף בי שוב רק שהפעם הרבה יותר חזק.
"לא... עלייך, לא ויתרתי עליך. יש בפנים משהוא, אחרי כל הסיפורים שעברת אני לא מאמינה שאין בך כלום, שום רגש, אשמה חרטה כל דבר...אני לא ויתרתי עליך ואני גם בחיים לא יוותר", אמרתי לו והתחלתי לבכות... לא מהכאב הפיזי, מהכאב הנפשי.
"אין בי כלום , את לא מכירה אותי, אני נולדתי למשפחה של שתיינים ומאפיונרים אף פעם לא הראו לי אהבה אני לא יודע מה זאת אהבה", הוא אמר לי ודמעה זלגה גם לו על הלחי.
"אתה רואה יש בך משהוא, אני יודעת את זה", המשכתי להגיד לו ולחזור על זה שוב ושוב כי אני מאמינה בזה...יותר ממה שאהמנתי בכל דבר אחר.
"אני לא בנאדם מאמין, אני גם לא ממש בנאדם אופטימי, אבל יש תקווה...
תן לי, לעזור לך", אמרתי לו והסתכלתי על המבט שלו מחמיר פנים.
"לא! את לא מכירה אותי" הוא צעק עלי, "את בסך הכול ילדה, שאני מנצל, את שום דבר מעבר את לא מבינה כלום מהחיים שלך!", הוא צעק והתחיל להכות אותי, "לא!", הוא אמר והתחיל לבכות. הוא זרק את השוט על הרצפה ויצא החוצה בסערה, ואני נשארתי שם חסרת אונים....
אבל בעלת תקווה.
YOU ARE READING
daddy's girl
Romanceהוא התקרב אלי, וכאשר מצחו צמוד לשלי הוא התבונן אל תוך עייני במבט חודר ולחש לי, "אני לא מאמין לוריאן, אני לא מאמין שנפלתי אלייך...", ~ מכיל תכניים מינים מפורטים ~ מכיל קללות, שימוש באלכוהול, סיגריות וסמים.
