daddy's girl

16. זה לתמיד...

השתחררתי לפני שבוע מהבית חולים וכבר מאז האווירה ביננו השתנתה, האווירה היתה שונה.
אווירה שיש בין שני אנשים שמבלים יחד מהזמן החופשי שלהם, הרגשתי חופשייה יותר, הרגשתי כאילו סוף סוף יש לי דעה בכל הבלאגן הזה שנקרא החיים שלי.

את השבוע שעבר בילינו ביחד. רק שנינו,
אני והוא.
רק שזה היה שונה, יצאנו לדייטים של ממש, יצאנו, צחקנו, אכלנו, רקדנו, שרנו מה לא עשינו ביחד?
עשינו הכל.
אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שנהנתי בה, הפעם הראשונה שהרגשתי שאני רוצה להיות איתו פה ועכשיו יותר ממה שאני רוצה כל דבר אחר.
הוא הביא לי פרחים ואפילו שר לי שירים, הוא לקח אותי לים וישב איתי בשקיעה, הוא טיפס איתי על הר ואמר לי עד כמה הוא אוהב אותי כשהגענו למעלה, הוא הבטיח לי שהוא בחיים לא יעזוב אותי.
הרגשתי את זה...הרגשתי שזה אמיתי.
ראיתי אותו ואותי, ביחד.
ראיתי עתיד.
יום רדף יום ושבוע רדף שבוע הזמן איתו עבר ככ מהר, כל יום התאהבתי בו יותר.
עד שיום אחד ידעתי את זה...
נפלתי אליו...חזק.

אהבתי אותו, ככ חזק, אהבתי את הכל אצלו,
את העיינים שלו הידיים שלו הגוף שלו האישיות שלו האגו שלו השטלטנות שלו.... החיוך שלו.
אהבתי הכל אצלו, גם את הפגמים.
ראיתי את זה גם אצלו בעיינים, כשהסתכלתי לו בעיינים במבט חודר יכולתי לראות מעבר לקרקע, יכולתי לקרוא אותו.
יכולתי לראות מה הוא מרגיש ולפעמים גם מה הוא חושב, והוא חושב עלי... הרבה, הוא אוהב אותי, הוא אומר לי את זה ככ הרבה....

אבל אני לא צריכה שהוא יגיד לי את זה בשביל לדעת את זה...

הכל היה כל כך טוב, היתי שמחה אחרי הרבה מאוד זמן שלא.

עד אותו היום, היום שבו הכל השתנה...

"לא עכשיו תורי", אמרתי לו וצחקקתי.
"אני יודע אבל את תמיד היתבצד הזה, אני גם רוצה מותר לי...", הוא אמר וחייך אליי חיוך רחב שחשף שתי גומות יפות בצידי פנוי.
כשהגענו למעלה ראינו את כל הנוף המרהיב שהשתקף בחלון של הגלגל הענק.
"את יפה כמעט כמו הנוף הזה" הוא אמר לי,
"ואתה יפה כמעט כמוני", אמרתי לו ונשקתי ללחיו.
פתאום תקף אותו אותו כאב חד בבטן והפעיל אצלי רפלקס הקאה....
אז הקאתי.

"מה קרה.... הכל בסדר?", הוא שאל אותי במבט מודאג..
"אממ..כן בטח זה פשוט הגובה עושה לי לא טוב....", אמרתי לו והתנשפתי בכבדות
הוא בחן את הבעת פני במבט חושד ועצר בעיניי.
שיט.
הוא תמיד יודע מתי אני משקרת.
"משהוא קרה.... משהוא שאת לא מספרת לי",הוא אמר במבט מתוסכל.
"לאא הכל בסדר אמרתי לך זה הגבהים...וזה", אמרתי בקול הכי רציני שיש לי.
"את יודעת שאני יודע שאת משקרת, ואת משקרת בכל זאת, פשוט חשבתי שהתגברנו על השלב הזה....", הוא אמר ונאנח באכזבה.
"אף פעם לא היה לך בעיה עם גבהים זאת לא הפעם הראשונה שלנו כאן".
נאנחתי לקחתי אוויר ואמרתי את השתי מילים ששנינו את חיי.
"אני בהריון"
שקט שרר באוויר.... שקט מפחיד.
הוא רצה להגיד משהוא אבל הוא פשוט לא ידע איך להגיב....
"למה לא אמרת לי?", הוא שאל בכעס.
"אני חשבתי שעברנו את השלב של הסודות", הוא אמר שוב והפעם האכזבה נטפה ממנו.
"אני יודעת ששיקרתי.
אבל זה לא כזה פשוט...", אמרתי לו והסטתי את מבטי ממנו,

"זה כן, זה כל כך פשוט.", הוא אמר והרים את ראשי אליו.
"זה ממש לא ככה", אמרתי וצחקקתי.
"אני רציתי לספר לך והכל השתבש והתקרבנו ככ ואני...והכל התקדם כל כך מהר....ואני...אממ...הכל הסתבך....ו-"
"אני אוהב אותך", הוא קטע אותי בעמצע והרגיע אותי בשלושת המילים האלו שכל כך אהבתי.
"אני אוהב אותך אהבתי ואני תמיד אוהב, לא משנה מה יקרה, לא משנה אני תמיד יהיה פה בשבילך.", הוא אמר לי ונעץ בי מבט שאמר הכל.
"האחות....היא אמרה לי בבית חולים שאני לא......האחות היא אמרה לי שאני בהריון ושאני...לא...היא אמרה לי שזה התינוק... שהיא אה...לא יודעת.", עצמתי עיינים וחשבתי.
אוקיי. זה הולך ממש רע.
זה לא הזמן ולא המקום.
הוא יכעס עליי והכל יתדרדר...
מה אם הוא יכריח אותי להפיל שוב..
או שהוא יכריח אותי לתת לו את התינוק..
או שהוא------
כל המחשבות שלי הופסקו כשפתחתי את העינים וראיתי טבעת יהלום גדולה ומפוארת מלאה באבנים יקרות ועיטורים קטנטנים שהשלימו את הטבעת והפכו אותה למושלמת.
אני אוהב אותך, כל כך הרבה שזה בלתי אפשרי לתאר כמה במילים, אז אני החלטתי שאני נותן לך ללכת, לאן שאת רוצה, את יכולה ללכת הרחק ממני ולהשאר איתי, אבל מה שאת עושה זה לתמיד.
אבל לפני שאני נותן לך ללכת אני חייב לשאול כי אם אני לא אשאל אני לא אוכל לחיות עם עצמי....", הוא אמר וחייך את אותו חיוך מושלם, הוא כרע ברך ושאל את השאלה ששינתה את כללי המשחק.

"תנשאי לי?"