daddy's girl

30. ~זכרונות ישנים~

"אני יוצאת רגע לשיחה חשובה", צעקתי לפקידה במשרד הראשי.

                                      -----

"לא.. אני חושבת שעדיף ללכת יותר לכיוון הליליות, הן יותר מתאימות לאווירה שאני רוצה שתהיה, וגם יש להן יופי מיוחד", אמרתי לאישה הנחמדה בטלפון.
"כן, בסדר.. אבל האולם עצמו.. הוא גדול?", שאלתי בחשש שניכר בקולי, "הוא מתאים ל500 איש?", תחושת הלחץ שהעיקה עלי בשבועות האחרונים לא נמוגה מליבי, "כן.. ואת יודעת שצריך להיות אוכל טבעוני, והשולחנות צריכים להיות מסודרים בסדר שאמרתי לך... כן... כן, טוב, תודה רינת אני אדבר איתך, בי", נאנחתי וחזרתי למשרד בכדי להשלים את שתיי שעות העבודה שחסרות לי.

                                     ----

"בייב", צעקתי והנחתי את המפתחות על השולחן שבכניסה לבית, " דיברתי עם המארגנת, וסגרתי איתה את הכל שכחתי רק לסגור מחירים", אמרתי ונשקתי נשיקה רטובה לשפתיו, "גם אני התגעגעתי", ארז אמר וכמו תמיד גרם לי לצחקק, " אני מצטערת בייב, זה פשוט שאני כל כך לחוצה ועמוסה עכשיו וההריון שלי לא עוזר לתהליך", אמרתי ונאנחתי בתשישות, "אני יודע שקשה לך, ואני רוצה לעזור כל מה שאת צריכה זה לומר לי ואני על זה", הוא השיב בהתחשבות, אבל אני לא יכולתי לתת לו לעזור לי, החלום שלי מאז שהיתי ילדה היה לעצב את חתונת החלומות שלי, השולחנות עגולים מסודרים כסדרה, ועליהם מונחות ציפורניים בשלל צבעים בהירים שמשתלבים טוב עם הסכום בצבע הכסף, והבר מלא בכל טוב, החופה תהיה גבוהה ובראשה ורד אדום אחד, בצידי הדרך לחופה מסודרים פרחים לבנים וכיסאות עץ נוחות.
הכל כבר היה מתוכנן.

"אבל.. לא גברתי, תקשיבי כמו שאני מסבירה לך אני בהריון חודש שישי ויש לי בטן, אני לא יכולה לקחת את השמלת כלה הזאת משום שהיא פשוט לא מתאימה לי..", ניסיתי להסביר למוכרת המבוגרת בטלפון, אך כמובן ללא כל הצלחה, "גבירתי אני אאלץ לסיים את השיחה כאן, להתראות, יום טוב.", אמרתי ניתקתי את הטלפון בעצבים ופרצתי בבכי, "שום דבר לא הולך לי היום!" צווחתי לכתיפיו החסונות של ארז, ארוסי.

"תנשמי נסיכה, הכל יהיה הסדר", ארז אמר וליטף את ראשי בידיו הרכות ואני נרגעתי כתגובה למגעו.

"מה את רוצה שאני אכין לארוחת ערב?", ארז שאל גורם לי למחשבה רבה, "אממ.. איך קוראים לדבר הזה שאתה מכין שהוא כזה טעים ויש בו פלפל אני חושבת.. ואולי גם ביצה ואה..אממ-",
"שקשוקה, דארלינג?", ארז קטע את דבריי ואני נאנחתי באדישות, "כן..".

"חסרים לנו פלפלים", ארז צעק מהמטבח, "אז אני אביא, אני גם ככה רוצה לצאת קצת", אמרתי מתקדמת לכיוון הדלת אבל ארז התעקש, " תתני לי ללכת, בבקשה", ארז אמר מפעיל עליי את קסמיו, אבל הפעם לא תכננתי לתת לו לנצח, אז פשוט עברתי אותו לקחתי את המפתחות נכנסתי לאוטו, התנעתי ועצרתי מול השופרסל.