''ששש!'' ג'ונגקוק פתח בשקט את הדלת והביא את האצבע שלו לשפתיו.
''אני ממש בספק אם ההורים שלך יתעוררו מזה שפתחת את הדלת.''
אתה היית מקורקע על זה שנכשלת במבחן שסיפרת לי עליו.
אז לא הרשו לך לצאת עם החברים שלך.
ההורים שלך באמת רצו את הטוב ביותר עבורך.
אפילו עם זה נראה קצת יותר מדיי כרגע, הייתי שמח שההורים שלך דאגו לגביי העתיד שלך והציונים שלך.
כי שלי לא דאגו.
הם היו בסדר עם הציונים הממוצעים שלי.
ההורים שלי היו נחמדים, אבל קיוויתי תמיד שהם יתנו לי את הדחיפה הזאת לפניי שוויתרתי על עצמי.
עלינו לחדר שלך ופשוט נחנו בחשיכה.
הייתה סופה בחוץ ולפעמים ברק זהר בחדר שלך.
אחריי הסרט המפחיד לא רצית להיות לבד, במיוחד עם הסופה.
לג'ונגקוק לא היה איכפת מהגשם, אבל כמה שהוא היה שונא להודות בזה, הוא היה מפחד ממה שבא עם זה.
אף אחד חוץ ממני לא ידע על זה.
זה היה הסוד הקטן שלנו.
כולם חשבו שאתה הבחור המגניב הזה שכולם רצו להיות כמוהו.
אז בלילות כאלה, אתה תמיד מתקשר אליי לבוא לישון אצלך.
אולי זאת הסיבה למה אני כל כך אוהב סופות.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
