עטפתי שמיכה סביב הכתפיים שלי כשפתחתי את מסך המחשב שלי.
הייתי צריך לעשות שיעורי בית, מאז שהפסקתי לתת לעצמי לטבוע ברחמים העצמיים שלי,
אני הצלחתי למצוא את המוטיבציה לעשות משהו שפעם היה נראה לי כמו בזבוז זמן.
הידיים שלי רצו על המקלדת כשכתבתי חיבור ארוך.
פיהוק עזב את הפה שלי כשעמדתי,
השמיכה עדיין מכסה אותי,.
וירדתי מטה אל המטבח.
''בוקר טוב.''
ההורים שלי הנידו את ראשם כשלקחתי כוס מהמדיח ומילאתי בה שוקו חם.
נתתי לנוזל לחמם את הגוף הקר שלי.
כשחזרתי לחדר,
נעצרתי כשעמדתי ליד החלון.
היה שוב חורף.
המרשמלו הקטנים שצפו בשוקו שלי היו נראים כמו פתיתי שלג.
הנחתי את הכוס על השולחן והחזרתי את ידיי חזרה למקלדת,
אבל אייקון מסויים הציק לי,
סקייפ?
לא דיברתי עם אף אחד בסקייפ כבר.
לא מאז-
ג'ונגקוק- אני מתגעגע אלייך:(
העיניים שלי נפערו כשקראתי את ההודעה.
טאה- עבר זמן.
ג'ונגקוק- סתום תפה האינטרנט שלי היה יותר מדיי מופתע בגללך וזה לקח לזה יותר מדיי זמן להשלח.
בזמן שבאתי לכתוב חזרה,
הבנתי משהו.
למה דיברתי איתך כאילו שום דבר לא השתנה?
כאילו שום דבר לא קרה בנינו?
טוב,
אני מניח שהבעיה הייתה זה שאף פעם שום דבר לא קרה בנינו.
ג'ונגקוק- אני צריך לדבר איתך לגביי משהו.
ג'ונגקוק- אתה יכול לבוא?
אנחה עזבה את שפתיי כשהבאתי את העבר שלי לעיגול האדום,
מוכן לסגור את החלון.
ג'ונגקוק-
בבקשה
טאהיונג
אני פוחד.
עצרתי.
פוחד?
לא היה שום סופות כבר כמה שבועות.
טאה-
למה?
הסופות הפסיקו.
ג'ונגקוק-
זה למה אני מפחד,
אני מתגעגע אליהם.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
