כאב לי.
הכל כאב לי.
בהתחלה לא הבנתי את זה,
ההרגשה.
זה גרם לי להתרחק גם מהאנשים שהייתי קרוב אליהם וגם מהאדם שהייתי.
נחתי במיטה שלי ורק נתתי למחשבות שלי לקחת אותי כל פעם שהייתה לי אפשרות.
לפני זה, לא ידעתי שמילים שלא שומעים יכולים לגרום לכזה נזק.
אבל הם גרמו.
לא שרק שנאתי את עצמי, שנאתי גם את כל מה שמסביבי.
התרחקתי מהמשפחה שלי.
איבדתי קשר עם החברים הקרובים שלי.
אפילו שברתי את האגרטל עם הפרחים שהבאת לי אחריי בחינות הגמר.
אפילו שהם היו ממך, שנאתי את העובדה שמישהו כל כך יפה היה חי חופשי בעולם הזה סביבי.
לא רדוף במחשבות של הלילה.
לא עוצר למצוא פגם במראה כל פעם שהוא עובר מול ההשתקפות שלו.
די שנאתי יופי.
עדיין, אף פעם לא יכלתי לכעוס עלייך כל פעם שיכלת לקחת את נשימתי מהחזה שלי.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
