גשם זלפות השתולל בחוץ.
אבל זה לא הזיז לך.
''תמהר ותצעק עליי!'' העיניים שלך האדימו מדמעות.
היד הרועדת שלי עברה דרך השיער שלי.
''אתה יודע שאני לא יכול לעשות את זה, ג'ונגקוק.''
העיניים הנחושות שלך נרגעו.
''אז רק תגיד לי.'' אתה התחננת כבר בשלב הזה.
אני מצטער שהכנסתי אותך לכל כך הרבה בעיות עם המצביי רוח המשתנים שלי.
''אני לא יכול.'' החזקת את היד שלי חזק.
''בבקשה.''
''א..אני פשוט מרגיש כל כך ריק לידך לאחרונה. כל פעם שאני רואה אותך מביט בי, או כל פעם שאני תופס אותך מביט בי מזווית העין שלי, זה מכעיס אותי. אני לא רוצה להיות מוכרח לזייף חיוך, אבל אני גם לא רוצה שתראה את האני האמיתי שניסיתי כל כך קשה להסתיר. אני לא רוצה שתראה אותי כל כך חלש כשאני מנסה קשה להראות שמח עבורך. אני כל הזמן חושב עלייך וזה משגע, אני רק רוצה שתוותר על החברות שלנו, עדיין אולי זה רק בגלל שאני אנוכי ורוצה יותר.''
הוא היה נראה מופתע מהיציאה הפתאומית שלי.
אני אף פעם לא הייתי טוב בלבטא את הרגשות שלי, אז זה היה בטח מוזר לשמוע תשובה כזאת ממני.
הוא לקח שנייה לעקל את כל מה שאמרתי.
''טאה, חשבתי שזה היה רק הדמייון שלי אבל כנראה שצדקתי- אתה מאוהב בי.''
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
