אני חיי את החיים שלי כאילו זמניי השיא שלי הם הרים.
אפילו בזמנים הכי טובים שלי, אני אפול לנוראים בסופו של דבר.
ברגע שאמשיך על הצוק הזה, אני אפול לתוך ים של עצבות שמוכנה להטביע אותי.
שוב ושוב.
אחריי זמן מה, וויתרתי.
וויתרתי על לטפס.
מה הנקודה בלהגיע לפסגה אם אתה הולך להדחף מהקצה שוב פעם ושוב פעם?
הוסוק צחק ממה שיצא לי מהפה.
זה היה בדיחה על עצמי.
עדיין, זה נחשב בדיחה אם זה היה אמיתי?
רק בגלל שאמרתי את זה לטובת צחוק לא אומר שלא נשארתי ער כל הלילה כשהמילים האלו חוזרות בראשי כמו סרטון עצוב.
לא נראת כל כך משועשע מהבדיחה.
בכללי, לא נראת משועשע ממני בכלל לאחרונה.
YOU ARE READING
STROM - Vkook
Fanfiction"השם שלי הוא קים טאהיונג, ואני שונא את עצמי" |תרגום בעברית לפאנפיק של ohmytae.|
