Broken Tomorrow ↬ TaeKook

Chapter 7-Taehyung

Song: If You Want Love-NF

5.10.2017 יום חמישי-14:00 בצהריים.

שכבתי במיטה הזוגית שבחדרי. האן סו וג'ה היון שכבו לצידי, שניהם שיחקו בקול נמוך בינהם, הם השתדלו לא להרעיש לידי. הבטתי בתקרה הלבנה שמנורה כבויה השתלשלה ממנה, היה נראה כאילו זהו הדבר היחידי שאראה היום. מצמצתי בעיניי כמה פעמים, זה כאב לאחר כל הדמעות האלו שניפחו את עיניי. לא יכולתי להכיל זאת, ליבי לא יכל להכיל אותו ולא את האהבה שהוא הביא איתו. האפלה שהתפשטה סביבי כמו וירוס הייתה בלתי נמנעת. הדבר היחידי שעשיתי מאתמול היה לשכב במיטה הזאת ולא לזוז. לא רציתי לראות פרצופים מוכרים יותר, לא רציתי לצאת מכאן לעולם וביחד איתי כלאתי את הילדים שלי. לא משנה שהוא היה אבא שלהם, הם היו שלי בלבד, לא רציתי שמישהו יגע בהם.

הגעגוע השתלב לו עם הפחד, הייתי שבוי של שניהם ולא יכולתי להיחלץ מהשלשלאות... רציתי לברוח מהבן אדם היחידי שאי פעם אהבתי ואי פעם אוהב. ליבי עצר לרגע ואז פעם במהירות, ואז שוב פעם עצר וחזר על אותן הפעולות שוב ושוב... שום דבר בגופי לא עבד באופן סדיר. עיניי הנפוחות התקשו לראות משהו בתקרה הלבנה הזאת, זה הזכיר לי את השלג שבחודש דצמבר. כבר התרגלתי לשגרה בלעדיו במשך שלושת השנים שעברו, לא יכולתי להגיד שזה לא הציק לי... כל יום שעבר הוא היה במוחי, הוא היה הגורם המרכזי של הגעגועים שלי. בניי שהזכירו לי אותו כל כך, לא הקלו על הגעגוע הזה; זה רק גרם לי לאהוב אותו יותר אחרי המתנות שהוא השאיר לי אחריו. לא משנה כמה היו דומים לי, הם תמיד היו דומים לו אפילו יותר. האן סו שלקח כמעט כל דבר ממנו, הזכיר לי אותו בצורה כל כך ברורה... הדבר היחידי שג'ה היון לקח ממנו היה העיניים וצבע עורו. למרות שנשאתי את שם משפחתו, לא יכולתי לתת לו לחזור לחיים שלי. פעם השם ג'ון טאהיונג מצא חן בעיניי... היום הוא הגורם לפחד שלי, הייתי שבור לב מחדש וחוויתי את האופוריה של השיברון לפני שלוש שנים שוב מהתחלה.

היום הזה היה נראה אפל, אפילו לא התאמצתי לקום מהמיטה הזאת, לא התאמצתי לקחת את התאומים לגן. רק רציתי להסתגר ביחד איתם בבית ולא לצאת לנשום אוויר, החדר הסגור הזה היה חנוק. עצמתי את עיניי בכל פעם מחדש והתחלתי להיזכר... איך הכל התחיל... אף פעם לא שכחתי.

...

1.1.2006 יום ראשון-8:30 בבוקר.

נשאתי את עיניי אל עבר השלט הגדול שניצב מעל פתח התיכון שאליו עמדתי להיכנס. נשמתי נשימה עמוקה לקראת התחלה חדשה שעמדתי להתחיל, למרות שזאת הייתה כבר אמצע המחצית של השנה... עדיין התרגשתי לקראת הכניסה אל התיכון החדש. למרות שזה לא היה רגיל, עדיין הצלחתי להירשם לתיכון הזה ולהתקבל אליו. עמדתי לבדי ליד עשרות תלמידים שחיכו שיתחיל היום שבו הם יצטרכו ללמוד במשך שעות ארוכות שאין להן סוף... אך למרות שמאחורי הייתה רחבה ענקית שעמוסה בילדים שלא הכרתי, בליבי לא היה שום חשש.