Song: Dreams-NF
6.10.2017 יום שישי-12:30 בצהריים.
ישבתי על אחד מהכיסאות של האי במטבח שלי. השקפתי על כל הבית שהיה מסודר לאחר ביקור ארוך של ג'ין אתמול בערב. בידי אחזתי בכוס נס קפה חם שממנו לגמתי בשלוקים קטנים מדי פעם. בראשי השתוללו להם הרבה הרהורים ומחשבות. זיכרונות לא הפסיקו ללכת ולבוא, הייתי כל כך אבוד בתוך תוכי.
כל כך שמחתי שג'ימין לקח את ג'ה היון והאן סו לגן, כך שלא הייתי צריך להעסיק אותם כל שעות הבוקר המוקדמות. לא יכולתי לתת להם להישאר כאן ולהביט בי טובע בצרות שלי, לא יכולתי לגרום להם להיות מוזנחים כמו שאני הייתי. לא משנה כמה רציתי שהם יישארו איתי לנצח כאן, עד שאחליט שזה בטוח בשבילנו לצאת... זאת לא יכלה להיות המציאות שלנו.
נגד עיניי, כל הזמן עלתה התמונה שלו מסובב את גבו אליי. לא משנה כמה רציתי שילך, כמה רציתי לדחות אותו ולעזוב אותו כמו שהוא הלך, דחה ועזב אותי... פשוט לא יכולתי לעשות זאת. לא יכולתי להרפות ממנו. ג'ון ג'ונגקוק היה שייך לי עוד כאשר הייתי בן שבע-עשרה, וכאשר הוא לחץ את ידי בפעם הראשונה. עם הזמן, לא יכולתי להכחיש את המשיכה שיש לי אליו, את דפיקות הלב הרועמות שלי כלפיו. היינו כל כך שונים, אבל זאת הייתה יד הגורל.
בהיתי במשקה החום והחם שממנו שתיתי; הייתי מהורהר, היו לי כמה כיוונים לפנות אליהם אך לא ידעתי במה לבחור. הייתי נואש אליו, אך לא רציתי לתת לו להתקרב אליי פעם נוספת. לא יכולתי לתת לו את עצמי מחדש בעוד שאני בעצמי לא הייתי שלם בפנים, החזקתי את עצמי אך ורק בשביל מה שיצרתי. לא הייתה לי סיבה לחיות בעולם הזה מאז שהוא הלך, מלבדם. הם היו היחידים שגרמו לי להמשיך לחיות, הם היו היחידים שליבי המשיך לפעום בשבילם. הם היו הילדים שפעם חשבתי שבחיים לא יגיעו. עד שקיבלתי אותם... לא יכולתי לאבד אותם מחדש.
דלת הבית נפתחה לה בקלילות, שתי דמויות רצו אל החלל השקט בקולניות. ג'ימין החזיק בידו שקית קטנה של ממתקים והחזיר את מפתח הבית שהבאתי לו לפני שנתיים אל תוך כיסו. "אל תרוצו כל כך מהר! שלא תפצעו!" ג'ימין צעק לעבר התאומים הנמרצים. ג'ה היון רדף אחרי האן סו הקטן והשברירי ששניהם לבושים בבגדים תואמים. הם רצו מסביב לספה בעוד שהאן סו משתדל לרוץ כמה שיותר מהר כדי שג'ה היון לא יתפוס אותו, הוא היה נחוש בדעתו להתיש את אחיו התאום עד שיוותר ויגיד שניצח. הבטתי לעבר ג'ימין שהתקדם לעברי והניח את השקית על האי הנקי, הוא נאנח בכבדות ושפשף את עיניו בעייפות. "קמתי נורא מוקדם היום..." הוא מלמל כשהתיישב לצידי. הוא הניח את ראשו על כתפי ופלט אנחה נוספת. הנחתי את כוס הקפה שלי על האי הלבן וכרכתי את ידי סביב כתפו של ג'ימין, ליטפתי את שיערו.
"אני רואה שאתה מותש, אני מצטער שלא הייתי אני זה שלקח את התאומים לגן שלך..." אמרתי בקול חלוש בעוד שהעברתי בעדינות את ידי על שיערו הרך של ג'ימין, הוא הדיף ריח מתוק של שוקולד וזה פגע היישר באפי. ג'ימין הרים אליי את מבטו, הוא היה נראה מודאג לגבי איך שנראיתי... ידעתי שלא היה לו אכפת לקחת היום את הבנים לגן שלו, ידעתי שגם לא היה אכפת לו לטפל בהם.
YOU ARE READING
Broken Tomorrow ↬ TaeKook
Fanfiction"אנחנו ניפגש שוב, ביום הראשון של האביב..." טאהיונג בחיים לא חשבתי שיעזבו אותי לבדי ביום שבו התינוקות שלנו יוולדו. בחיים לא חשבתי שהוא יעזוב אותי לבדי כדי להתמודד לבד עם החיים שבנינו ביחד. חשבתי שהוא היה שלי, חשבתי שהוא יהיה לנצח שלי. מצאתי את עצמי מ...
