Broken Tomorrow ↬ TaeKook

Chapter 21-Taehyung

Song: Arms Open-The Script

31.10.2017 יום שלישי-18:00 בערב.

ישבנו על הספה הנוחה בבית של יונגי וג'ימין כאשר ג'ה היון ישב על ג'ונגקוק והאן סו התיישב עליי. ג'ימין ישב בספה שלידינו בזמן שיונגי עמד במטבח ובישל את הארוחה המיועדת שבשבילה הגענו בקפדנות. היה נראה כאילו זה לא הפריע לו, העובדה שבעלו בכלל לא עזר לו לבשל את הארוחה הזאת שנועדה להשביע את רצונם של ארבעה מבוגרים עם שני ילדים בנוסף. אבל זה היה ידוע, יונגי נהג לבשל לג'ימין הרבה כאשר הם עוד היו זוג רנדומלי ולא נשואים מבחינה חוקית. למרות שידעתי שהוא אהב לפנק את בעלו בארוחות ברגעים שהגיעו אחרי הריבים שלהם ומתי שהוא הרגיש רע עם עצמו שהוא השאיר את ג'ימין לבד בבית הגדול שלהם בלי תעסוקה כלל. יכולתי להבין, המצפון המייסר הזה שהגיע עם הנטישה יכל להכאיב, אבל לא היה נראה שיונגי סובל… ידעתי שהוא אהב את השקט שהיה לו במטבח ברגע שהוא היה בתוכו.

לכמה שניות הבטתי על ג'ונגקוק שפניו הראו שהוא מאושר, המראה הזה גרם לליבי להחמיץ לשנייה מההתרגשות בידיעה שאולי מעתה ואילך יהיה טוב יותר, ארבעתנו… ביחד. באמת רציתי להאמין, אלו היו רק אנחנו מעכשיו, ללא שום דבר שיפריע לנו מסביב, ללא שלוש שנים שיטרידו את מנוחתי וללא סודות שיגרמו לי להיפגע. למרות שלא ידעתי, למרות שהוא לא סיפר לי עדיין… האמנתי שבבוא היום הוא ירגיש שהוא מוכן לשתף אותי, שיבוא היום בו כל הסודות ייעלמו וסוף סוף אבין למה התייסרתי כל כך הרבה. אבל הוא גרם ללב שלי לדפוק מהר כל כך, הוא גרם לנשימות שלי להיגמר בדיוק כמו בתקופה הזאת שבה היינו צעירים, בדיוק כמו בפעם הראשונה שעיניי נתקלו בשלו ולחצנו ידיים עם תחושת החשמל הזאת שהכתה בנו. הוא היה… החבל שקשר אותי לרצפה, הוא החזיק את המציאות שלי יציבה, הוא היה המאזן שלי והוא היה האחד שגרם לי להרגיש טוב עם עצמי. פשוט בהיתי בו וחיבקתי את הבן שלנו, שהיה העתק מדויק שלו בידיעה שהוא צאצא שלו. הוא גרם לי להרגיש כמו הנער הביישן הזה שהייתי לידו, כאילו התחלנו הכל מחדש… רק שהכרנו אחד את השני, רק שהיינו כבר באמצע החיים שלנו.

"אבא… אני צמא כל כך," שמעתי את מה ג'ה היון אמר לג'ונגקוק ברגע שמשך בחולצתו כדי להסיט את תשומת הלב שלו לעברו. ג'ונגקוק הוריד את ראשו אל הבן שלו והעביר את ידו בשיער החום כהה שלו, יכולתי לראות את הסומק הקטנטן שעלה על לחייו כאשר הביט בו; ידעתי בדיוק על מה הוא חשב, הוא גרם לסומק להעלות בלחיי גם. ג'ונגקוק ליטף את הלחי של ג'ה היון והצמיד את הראש שלו את החזה שלו, הוא נשק לו והתרומם מהספה באיטיות. הלב שלי הרגיש לרגע צביטה כאשר התרומם ככה והתרחק ממני, הקרבה שלו גרמה לי להיות רגוע, כאילו אם הוא ילך לשנייה אחווה חרדת נטישה. הייתי חרדתי, את זה ידעתי. הייתי חרדתי לבטיחות של הבנים שלי, דאגתי לבריאותם וקיוויתי שהם בסדר. אך ג'ונגקוק… הייתי חרדתי לגביו, הוא לא היה הילד שלי… הוא לא היה האחד שנוצר כתוצאה מהזרע שלי. ג'ונגקוק היה הבעל שלי, האחד שאהבתי, האחד שגרם לליבי לפרפר כמו מטורף בכל פעם שהוא הסתכל עליי בדרך המיוחדת שלו והבטיח לי באישוניו שלא יעזוב אותי. ידעתי, קיוויתי שאוכל להאמין לו.