Broken Tomorrow ↬ TaeKook

Chapter 16-Taehyung

Song: Do You Remember-Jarryd

21.10.2017 יום שבת-10:00 בבוקר.

עמדתי במרכז הסלון המסודר כשצפיתי בג'ימין מכין את התיקים של התאומים לקראת העובדה הזאת שהוא ויונגי הולכים לטפל בהם. ידעתי שאני נותן את התאומים הקטנים שלי כניסוי שלא היה ניתן לדעת או לצפות בתוצאה, אבל משום מה סמכתי על ג'ימין שידע לטפל בהם כמו שצריך. הייתי נורא משועשע מהרעיון הזה שבו תהיתי לעצמי איך יונגי יכל להסכים לג'ימין לנסות לטפל בשני ילדים במשך יום שלם... בעצם, יום וחצי. הוא היה נראה כל כך מבוהל כאשר התיישב על הכורסא שבסלוני ובהה בשולחן כשהוא תהה לעצמו למה לעזאזל הסכים לשיגעונות של בעלו שהיה כל כך צמא לילדים. הוא לא הבין מה עליו לעשות, ידעתי שהוא אוהב את בניי אך הוא לא ידע עד כמה היה מוכן או כמה סבלנות הייתה לו בשביל לגדל ילד משלו עם ג'ימין. אבל ידעתי שיונגי הוא אדם אחראי ובוגר ובסופו של דבר הוא יסתדר איתם ועם ג'ימין... בעיקר עם ג'ימין.

ג'ימין הלביש את ג'ה היון בחולצתו בעוד שקודם לכן הוא הניח את האן סו על ברכו של בעלו שהיה מעט מפוחד, אם אפשר להגדיר את זה ככה. אך אני עמדתי במטבח ושילבתי את ידיי, ג'ימין ידע היטב מה הבנים אהבו, כך שלא הייתה לו בעיה גדולה כל כך לטפל בהם והוא היה מאושר, פניו קרנו משמחה. "סיימנו," מלמל ג'ימין לעבר ג'ה היון ששיחק ברובוט שג'ונגקוק קנה לו אחרי והיה נראה שמח מהעובדה שהוא הולך לבלות עם דודיו במשך יום וחצי. קיוויתי כל כך שהם לא ינסו לסחוט את ג'ימין שאהב לפנק אותם בדרך כלל; למען האמת, לא ציפיתי מהאן סו שיהיה הסחטן מבין השניים אלא מג'ה היון שאהב לנצל את המצבים לטובתו. להבדיל מאחיו הקטן, היה לו אומץ ונוכחות שלא מנעו ממנו להיות שובב ומזה פחדתי... מהחולשה של ג'ימין אליו.

צפיתי בג'ימין ששם את התיקים של התאומים על כתפו ואז הרים את ג'ה היון בידו, הוא סימן ליונגי עם ראשו לקום ביחד עם האן סו ולבוא איתו לבחוץ. ידעתי שיונגי לקח יום חופש מהעבודה שלו במיוחד בשביל היום הזה, שכולו סבב סביב הרצונות של ג'ימין. אני חושב שג'ימין לא ראה עד כמה בעלו אהב אותו ועדיין אוהב, בשבילו הוא מוותר על כל מה שהיה רגיל אליו ועושה דברים שהיו נגד הטבע שלו, הוא לא יכל לראות דברים שאני ראיתי. יונגי התרומם על רגליו ואחז בהאן סו שחיבק אותו והניח את ראשו על חזהו, יונגי ליטף את ראשו והלך אחרי בעלו לעבר דלת הבית. התקדמתי אליהם וצחקקתי מעט מהפזיזות שלהם, של ג'ימין יותר נכון... יונגי עוד לא היה רגיל להיות בבית שלו יחד עם שני יצורים קטנים שהם לא ג'ימין שהיה גם יצור קטן אך בוגר מספיק כדי שיאהב אותו בכל ליבו ויספק אותו מבחינה מינית. "בהצלחה," מלמלתי לעבר יונגי וקרצתי לו בשעשוע. יונגי הביט בהאן סו שהיה שכפול מדויק של אביו ואז הרים את מבטו אליי וגלגל את עיניו בגלל השעשוע שהיה בקולי. "אני מקווה שתשרדו," אמרתי לעברם כשג'ימין פתח את דלת הבית לרווחה והתקדם לבחוץ. הם לא הגיבו, הבנים שלי רק נופפו בידיהם לעברי עם חיוך גדול על פניהם ואני הרגשתי שלווה בליבי רק מלצפות בהם, כמה הם גדלו וכמה יפים הם נהיו.