ביום האחרון לעולם פגשתי את גילי

213 24 4
                                    



כשהגיע סוף העולם התקשרתי לגילי, היא אמרה שחייבים לקבוע וישר הכנסתי אותה ללוח זמנים שלי. יום ראשון, שעה אחת עשרה בלילה, תכנית: לשתות המון יין ולתת לזמן לעשות את שלו.

כשהגעתי לדירה שלה ידעתי שלא יהיה משהו שלא ראיתי. אמנם הייתה משוגעת אבל לא הפתיעה אותי אף פעם.

היא ישבה על הספה עם קוקו רפוי וסוודר שגדול עליה בשלוש מידות. היא נחנקה מהסיגריה וחייכה אליי מבעד לעשן המתפזר בחדר, ג'ינג'ית, כמעט מטר שישים עם דוקטור מרטינס בלויות ונמשים יפייפיים המתפזרים כמו כוכבים על עורה הלבן. היא הייתה יפה, יפה כמו שלא ראיתי בחיים, והייתי כל כך מאוהב בה שלא יכולתי לחשוב על משהו אחר חוץ ממנה בחצי השנה האחרונה. יפה ככל שתהיה, היא לא הייתה טובה בשבילי. הרסנית כפי שתהיה, לא יכולתי למצוא משהו אחר. גילי קראו לה, וכשאני חושב על זה לא היה בה גיל, היא הייתה די מיואשת ועייפה מהחיים ושמחה שהחיים האלה עוד דקה נגמרים. ויותר מזה, היא לא הייתה שלי.

כשאני וגילי קראנו בעיתון שעוד דקה סוף העולם היא הבינה מיד שהיא חייבת שנפגש. קבענו מראש בדירה שלה, שהייתה בפלורנטין והיו בה כמה נורות רשת מהבהבות על הקיר ופוסטרים של כל מיני להקות, כאלו שהכרתי וכאלו שאף אחד לא מכיר חוץ ממנה. קבענו כי היא רצתה משום מה לבלות רק איתי את היום האחרון לחיים של כולנו. אפילו שיש לה אלפי חברים וחברות היא בחרה אותי. כי היא ידעה שעם האופי המלנכולי והציני שלי רק אני אוכל להעביר לה את השעות בצורה נחמדה ולא אתחיל לבכות שהכל נגמר.

שתינו איזה אלף כוסות ושתקנו. שתקנו במשך ארבעים וחמש דקות. וברבע שעה האחרונה נישקתי אותה. נישקתי אותה ולא היה לי אכפת. נתתי לכל מה שעצרתי במשך החצי שנה האחרונה להתפרץ. וזה נהיה יותר מנשיקה. ואז בדקה דומיה הסתכלנו על התקרה, שכובים על ספה מרופטת. אחד ליד השניה. רואים את הכל מלמעלה מתהפך, הכל זז. הכל נע ונע ולא מפסיק. רוח נושבת. הכל שחור. הכל נגמר.

וכשהשעון על 00:00, שהכל התהפך, הצטערתי שלא יכולתי לומר לה שאני מצטער ששתקתי כל כך הרבה זמן.

מזל שהגוף שלי אמר את מה שלא יכולתי להגיד במשך חצי שנה.

ובסופו של דבר זה לא משנה. היא כבר לא פה, אני כבר לא פה. אני איזה כלום בתוך כלום והחיים נגמרו והעולם כבר לא עולם ואין כלום.

היא כבר לא פה ואני לא פה, הכל שחור. הכל מת. ואני אמרתי את מה שיכולתי להגיד במעשים ולא במילים.

ולפעמים זה מה שחשוב.

לפעמיםWhere stories live. Discover now