לפעמים

על שחר ועליי

את שחר העבירו לפנימיה בסוף כיתה יא ואף אחד לא יודע למה. אולי כי פשוט כל בוקר הייתה חוזרת עם צלקת חדשה. אני לא יודע. אני באמת לא יודע. אני אהבתי את שחר. היינו כל הפסקה יושבים ומעשנים סיגריות מנטה ואוכלים בורקסים מהקפיטריה. כמו שני מטומטמים היינו מדברים על אהבה ודברים כאלו. היא הייתה מתעניינת בחיים שלי כמו שאף אחד לא התעניין. מקשיבה לדברים שלי כאילו היא במקום אחר כרגע, אף שבאמת הייתה. לפעמים היא הייתה מתנתקת מעצמה ושוקעת במחשבות או שוקעת לכלום ושום דבר. לפעמים הייתה בוכה סתם ככה ולפעמים סתם מרוחקת. כשהסיגריות לא הספיקו היא עברה לעשן חום. וכשהחום לא מילא את מבוקשה היא הייתה מסניפה בשירותים. חוזרת עם אף מדמם לשיעור ואף אחד לא דיבר. הרגשות של שחר היו טאבו. כולם ידעו מה קרה אבל אף אחד לא ידע באמת. כולם ראו את המעשים שלה אבל אף אחד לא דיבר על מה עובר עליה בפנים. גם היה אסור לרכל עליה כי ידעו ששחר יכולה לשמוע. שחר עברה לפנימיה בסוף כיתה יא ואף אחד לא יודע למה. אבל כולנו ידענו ששחר לא הסתדרה בבית ספר רגיל. שחר הייתה באמת ילדה יפה. מטר שישים של שיער אדמדם ועיניים חומות ענקיות. עור חיוור ושמונה קעקועים על הידיים והרגליים, מסתירים כל צלקת וצלקת שאי פעם דיממה על גופה החיוור. שחר ואני היינו חברים תקופה. והיא סיפרה לי שכולם חושבים שאנחנו שכבנו בזמן שהיא הייתה עם מישהו אחר. שכל העיר מדברת על זה שהיא בוגדנית ואני בן זונה. אבל זה לא נכון. אני לא הייתי עושה דבר כזה. אפילו שכולם שלחו לכולם תמונות של הציצים שלה ותמונות שלה דוחפת מלפפון לקבוצות בווצאפ אני לא שיתפתי. לא בגלל שלא יכולתי אלא בגלל שאהבתי אותה. אהבתי את שחר. אהבתי קצת יותר מידי.

ולפעמים אני תוהה אם גם שחר אהבה אותי.
אני רוצה לקוות שכן. כי היא באמת הייתה מיוחדת בשבילי ובשביל כולם. היא הייתה מן מלאך כזה. מלאך עם עיניים בגוון של השיער וגוף קטן ושדוף. עם ריסים ארוכים ומסקרה מרוכה מתחת לעיניים. מלאך שסבל כל רגע בחייו.

ואני אהבתי אותה קצת. קצת יותר מידי. אבל את שחר קברו בסוף כיתה יב. וכנראה שרק אני אדע למה. כי פשוט לא היה לה טוב. לפחות בעולם הזה.

ובצבא פגשתי את התאום של שחר. וששאלתי אותו מה קרה הוא אמר 'דיכאון חריף והפרעת אישיות' ואף אחד לא הבין למה שחר התאבדה. כי כנראה שהרגשות שלה הם עדיין טאבו. אבל את שחר קברו בסוף כיתה יב. וכנראה שלמרות זאת יש בנינו משהו משותף. כי היא קבורה מתחת לאדמה ואני מת מבפנים.