לפעמים

לו מרחפת בשמיים

לו הייתה שלי, בשלב מסויים בחיי לו הייתה הדבר היחיד שרציתי בחיים שלי. אני יכול להשבע שהייתי משלם כסף רק שתסתכל עליי בפרצוף הזועף שלה ותגיד איזה משפט סרקסטי לחלוטין.

ושהיו שואלים אותי, מה כל כך אהבת בלו הזאת שלך? מה אהבת בילדה-אישה החוצפנית הזאת. הייתי עונה שהכל. כי באמת לא היה משהו שלא אהבתי בילדה-אישה הזאת.

אהבתי את המראה שלה. עיניים כחולות טהורות עם ריסים ארוכים שמעטרים אותן. עור לבן כמו השלג, חסר כל פגם, שום פצע או נקודת חן לא הייתה חשופה לעיניי כשצפיתי בדמותה היפייפיה. שיער בלונדיני בתולי לחלוטין, כאילו בחיים לא הסתפרה ולא צבעה אותו, לא נגעה בו בכלל. לחיה היו תמיד מלאות בסומק אדמדמם. גוף קטן ודקיק, עצמות בריח בולטות, רגליים קצרות ורזות, שדיים זעירים ושפתיים בשרניות ואדומות שהייתה נושכת אותן כל הזמן. בקיץ יכולתי לצפות בה בשמלות ורדרדות עם פרחים ועיטורים עליהן ומכנסיי ג'ינס קצרצרים ובחורף מתעטפת בצעיפים וכובעי גרב. תמיד נעלה נעליי קונברס לבנות ואף פעם לא שרכה את השרוכים, כל רגע היה נראה שהיא הולכת ומועדת.

אהבתי את זה שהייתה מסוגלת לגרום לכל בן אדם לעשות כל דבר שהיא רוצה.
אם היא הייתה מעוניינת בסיגריה, כבר מזמן הייתי מביא לה אחת אם רק הייתה מזיזה עפעף. אם הייתה רוצה איזה גבר, הוא היה מחכה לה מתחת לבית. ואני רציתי אותה כל כך, ולמזלי לא הייתי צריך לעשות הרבה, אפילו שחששתי שלא תרצה לצאת איתי, הייתי בחור עם מראה די מבהיל, עם שיער שחור ועבה על כל הגוף, עיניים ענקיות, גוף גדול ומכובד. והיא הייתה יפייפיה, עדינה, טהורה ודי מושלמת. לא חשבתי שתרצה אותי בתור הבן זוג שלה. איזה חבר אמר לי להזמין אותה לדייט. אמר לי שאין סיבה שזה לא יצליח. שהיא מספיק מתוסבכת ובטוח רוצה איזה מישהו שישלים לה את החסר כי אני מתוסבך עוד יותר. אז הלכתי ללו והצעתי לה שנצא והיא אמרה שלדעתה כדאי. אז יצאנו במשך תשע שנים, ומילדה מבובלבלת נהייתה לאישה יפייפיה ומבולבלת עוד יותר.

והאהבה בנינו הייתה טהורה כמוה, בלי גבולות, בלי איסורים, רק אהבה. וכל פעם שהייתה צריכה משהו אני הייתי שם בשבילה.

הייתי האקמול אחרי ההאנגאובר, הייתי הבחור שמחזיק לה את השיער שהיא מקיאה והייתי הגבר שמחבק אותה לפני השינה. אני הייתי השמיים והיא הייתה הכוכבים, הייתי גוש שחור ומשעמם והיא הייתה מנצנצת ויפייפיה והופכת כל דבר משעמם לזוהר ומקסים.

אבל לו הייתה באמת מתוסבכת, אפילו שהייתה כל כך מקסימה ויפייפייה היא אף פעם לא הייתה באמת מאושרת. אפילו שהיה לה שיער כל כך יפה, ועיניים טובות וטהורות, ואופי מכיל ומעניין היא אף פעם לא הייתה באמת שמחה. והחיים שלה היו יכולים להיות כל כך טובים אם רק הייתה מאמינה שמשהו היה יכול להשתפר.
היא ניסתה כדורים נגד דכאון, עשרות מטפלים בכל סוג של בעיה אשר הייתה קיימת אצלה, שבין היתר היו הפרעות אכילה והפרעות במצב הרוח ובוויסות הרגשי. היא לא הייתה מאושרת. היא לא ראתה שום שינוי.

ןששואלים אותי מה עשיתי איתה, מה עשיתי עם הילדה-אישה הזאת, אמרתי שלא עשינו יותר מידי.
פשוט אהבתי את לו והיא אהבה אותי. ולפעמים זה מה שהיה חשוב. באחד החורפים האחרונים קולה הפסיק לצלצל באוזניי והיא הפסיקה להיות הדבר האהוב עליי. זה היה נורא כשגיליתי שהיא לא תהיה שם כדי לחבק אותי.

לו מעדה במחלקה הפסיכיאטרית, לו קשרה קשר סביב הצוואר, לו מרחפת בשמיים, לו מביטה בי בין הכוכבים, לו כבר לא שלי.