לפעמים

הלוואי והיית פה

אני מתגעגעת אלייך. הלוואי והיית פה כדי לחבק אותי. לא הכרנו הרבה זמן אבל אתה נכנסת עמוק ללב שלי. ללב השחור שלי. לנשמה המיוסרת שלי. הנשימות שלי כבדות. האפקט שלי דכאוני והשיפוט שלי לקוי אבל עדיין אהבת אותי כמו שאני לא מסוגלת לאהוב את עצמי. אמרת לי שמגיע לי שיהיה לי טוב. אפילו שלא ראיתי את זה. חמישה קלונקסים לא ירגיעו אותי. אפילו לא בקבוק של סירופ שינה. כל כך עייפה. כל כך נואשת אליך. נזקקת אליך כמו שנרקומן למנת הסם שלו. וכל דבר שאני נוגעת בו אני הורסת. כל דבר שאני נוגעת בו מתנפץ. אם זו צלחת שנשברת ואם זה אדם שמאבד את חייו. אני נכנעת. נכנעת להכל. הנשמה שלי צועקת שמישהו יציל אותה. כי כל דבר שאני נוגעת בו פשוט נשבר ומתפוצץ. אני מתחרפנת. הראש שלי כואב ואני לא מפסיקה לחשוב. היום השתחררתי מאשפוז שביעי. זה קצת קשה. זה קצת כואב. אבל הלב שלי לא יודע מה הוא עומד להחליט. אני מתגעגעת אלייך. אין יום שאני לא חושבת עליך. בבקשה תחזור. אני אוהבת אותך. פשוט ככה. אין לי מה להגיד חוץ מזה שהרגש היחיד שאני מרגישה זה כמיהה וגעגוע. החיים שלי פשוט מתפרקים מרגע לרגע. היה לי הכל ועכשיו אין לי כלום. עכשיו גם אין לי אותך.