זאבים ביער

ok

פרק 24

היה לי קר, קפוא כל כך לא יכולתי לזוז. הרגשתי שיש משהו עליי, די כבד.
''תתעוררי'' אמר קול מוכר, פתחתי את עיניי וראיתי את הינשוף מהמערה.
''אמרתי לך שהיא תתעורר בסוף...'' אמר הינשוף
''את תמיד צודקת הוול'' אמרה האישה
הסתכלתי על האישה היא הזיזה את ידה במעט ואז התחלתי לקום, זה היה כאילו מן כוח כלשהו מרים אותי עד שעמדתי לגמרי. הוול התעופפה מעלי לוויט ונחתה על ידה.

''איפה אנחנו?" שאלתי וראיתי רק עצים לבנים ושלג בכל מקום.
''איפה את חושבת שאנחנו?" שאלה הוול
''היא לא תצליח לנחש..'' אמרה וויט
''אולי תפסיקו את זה..'' אמרתי בכעס ''מה אתן רוצות ממני?" שאלתי בכעס.
''זה לא מה שאנחנו רוצות..'' אמרה הוול והתחילה להתעופף מסביבי
''זה מה שאת רוצה מאיתנו'' אמרה וויט

''ומה בדיוק אני רוצה מכם אהה?" שאלתי
הוול חזרה לשבת על הכתף של וויט ווויט החלה ללכת בכיוון היער.
''היי לאן אתן הולכות?.." שאלתי , וויט הסתובבה וחייכה אליי.
היא המשיכה ללכת ואני הסתכלתי עליה, לא הרגשתי כל כך טוב להישאר לבד אז הלכתי אחריהן.

עצרנו ליד בית מאוד מוכר, עמדתי ליד וויט והוול.
''תסתכלי'' אמרה הוול.
וויט הצביעה על אנשים שהיו בקדמת הבית, הסתכלתי ונדהמתי , זה היה אני ואבא שלי.
''מה קורה כאן?" שאלתי
''פשוט תמשיכי להסתכל'' אמרה וויט
הסתכלתי על אבא מתרגש, הוא הניח את המצלמה מולו ואני רצתי לעברו, הוא חיבק אותי

''את מתרגשת?" הוא שאל ואני עניתי ''כן'' בהתלהבות.
הוא לחץ על המצלמה ואז צילם תמונה שלי ושלו.

התקרבתי כמה צעדים קדימה כדי לראות אותנו יותר טוב לפתע, לאט לאט הכל התחיל להיות שחור העצים, השלג כאילו הם נעלמים לאט לאט,עד שלא נשאר כלום חוץ ממני. ''הוול? וויט?" שאלתי.

הרגשתי כאילו ריחפתי באוויר ולא ראיתי כלום.
''את לא צריכה לדאוג יותר..'' אמרה הוול אך לא ראיתי אותה
''עכשיו הכל בסדר עם היד שלך'' אמרה וויט וגם אותה לא ראיתי
''את מאוד מיוחדת'' אמרה הוול
''מאוד מאוד מיוחדת'' אמרה וויט
''תשמרי על עצמך'' אמרה הוול
''וגם עליהם'' אמרה וויט
''כי אם לא תיהיה לצידם.. הם לא ישרדו'' אמרה הוול

''על מי אני צריכה לשמור?" שאלתי
''וויט הוול! על מי? מה יקרה להם?" שאלתי שוב בכעס.
''הם יעלמו'' וויט והוול ענו ביחד.
פתחתי את עיניי והייתי בחדר שלי, לא אצל קרוליין אלה בבית של מולי.
שכבתי על המיטה והסתכלתי הצידה, מייק ישן על הספה ובידו הייתה תמונה.

קמתי מהמיטה והלכתי לכיוונו לקחתי את התמונה מידו והסתכלתי עלייה, זאת הייתה אותה התמונה שלי ושל אבא שלי עם צל מוזר מאחורה, נזכרתי בחלום המוזר שלי ועימצתי את עיניי להסתכל על הדמות צללים, לפתע זה היה נראה כאילו שמו טלסקופ מול עיניי, התמונה הייתה כל כך ברורה וגדולה.. הצל.. זאת הייתי אני.

''וואט דה פאק'' אמרתי ומייק נפל מהספה.
''או..'' הוא נאנח וקם מהר ''את ערה'' הוא אמר וחייך לעברי.
''מאיפה השגת את התמונה?" שאלתי.
''היא הייתה בתיק שלך'' הוא ענה
''זה פשוט דפוק'' אמרתי וישבתי על הכיסא
''מה קרה?" הוא שאל וקווין נכנס לחדר ''את ערה'' אמר קווין וחייך לעברי גם הוא.

רכנתי כלפי מטה ושמתי יד על ראשי. ''אני הייתי בתמונה הזאת שהיא צולמה'' אמרתי.
''ברור שהיית שם את מצולמת עם אבא שלך'' אמר מייק
קווין ישב לידי והבאתי לו את התמונה
''לא.. אני מתכוונת שחזרתי לאותו הזמן שהתמונה צולמה.. והשתתפתי בה שוב'' אמרתי וקווין ומייק סקרו את התמונה
''היה לי חלום סופר מוזר שהייתי עם וויט והוול ביער ולפתע אנחנו באותה נקודת זמן שהתמונה צולמה..'' אמרתי

''ניראה לי היה לך חלום רע'' אמר קווין
עמדתי מול השניים ואמרתי ''תסתכלו על הצל מאחורה.. תשתמשו בראייה החדה שלכם.. זאת אני!" העיניים של קווין ומייק השתנו וכאשר פניהם החווירו ידעתי שהם ראו אותי בתמונה.

''אמרתי לכם!" אמרתי
''זה לא יכול להיות'' אמר קווין
''איך את יכולה לחזור בזמן? ולהצטלם בתמונה שוב?" שאל מייק
''אין לי מושג'' עניתי ''אם היה לי.. תאמין לי שלא הייתי מראה לכם את זה..'' אמרתי
''רגע.. זה אומר שהשפעת על העבר לא?" אמר מייק
''אין לי מושג..'' עניתי
''יכול להיות שעשית משהו שהוביל אותך לפה'' אמר קווין ואז כולנו הפסקנו לדבר למשך כמה שניות עד שג'יקוב נכנס לחדר עם מולי.