"הוא נישק אותי בפראות והרגשתי את דופק הלב שלי עולה. כל הגוף שלי התחמם, והגוף שלו חימם את הגוף שלי יותר. הוא הוריד אותי ממנו והתחיל לנשק אותי בצוואר. פתאום הוא נשך אותי חזק ''אוו'' צעקתי והוא סתם לי את הפה.
יצאתי מהר מהמסדרון ועליתי לחדר. אני לא מאמי...
אם אהבתם את הפרק אל תשכחו ללחוץ על הכוכב ⭐ ולעקוב אחרי אם עדיין לא עקבתם. יש לי עוד מלא סיפורים מגוונים ששווים קריאה😊 תהנו
פרק 21
נכנסתי לתוך המערה ונעצרתי, הסתכלתי לבחוץ אל ג'ייקוב והוא נהם לעברי. הסתובבתי בחזרה ונכנסתי יותר עמוק למערה, הכל היה חשוך ולא ראיתי כלום, די פחרדתי. האור שהכיל מפתח המערה לאט לאט נגמר.
הגעתי לדרך ללא מוצא,נגעתי בקיר המערה וצעקתי ''ג'ייקוב זה לא מצחיק! אם אתה עובד עלי עוד פעם אתה מת''. הכל היה חשוך ולא ראיתי כלום. לפתע שמעתי רעשי עטלפים. התכופפתי לרצפה וצעקתי ''ג'ייקוב''. הרגשתי את קיר האבנים מאחורי, רעש העטלפים התחזק ולפתע נפלתי לאחור.
פתחתי את עיניי לאט לאט וראיתי חלק אחר במערה, על הקירות היו גבישים מוזרים בכל מיני צבעים שזהרו והאירו את החושך. קמתי מהרצפה והתחלתי לצעוד בכיוון המסדרון המוזר שהיה במערה. הסתכלתי על הגבישים ונדהמתי, נגעתי באחד מהם והוא התחיל לזהור.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לפתע ציורים הופיעו על הקיר בצבע הגביש ואני פשוט קפאתי. חייכתי לעצמי חיוך ילדותי והסתכלתי על הציורים שהיו באותו הצבע של הגביש. אלו היו זאבים. התחלתי לגעת גם בשאר הגבישים ולפתע כאילו נפתח בפני עולם חדש. הציורים סיפרו סיפור של איזה שהיא זאבה שהייתה מאוהבת בבן אדם.
בן האדם לא ידע על הזאבה בכלל, יום אחד שהאדם הוצא להורג היא הרגה את כל מי שהיה נגדו ועשה לו את זה, אחר כך היא שכבה בדם של בני האדם. האמא של הזאבה ריחמה עליה והטילה עליה כישוף. כדי שהיא תוכל להחיות את האדם בזכות הכוחות החדשים שאמה הביאה לה וגם כדי שהיא לא תשקע בדיכאון.
היא חזרה אל בן האדם והחייתה אותו. כך אנשי הזאב החלו להיווצר, אך אז בן האדם שהיא שינתה אותו, במשך השנים פנה נגדה ואז הוא והלהקת הזאבים שלו הרגו אותה באכזריות ואז אמה התערבה שוב, היא הביאה לה כוחות חדשים שכך היא תחזור עוד כמה אלפי שנים ותהרוג את גלגול הנשמות של האיש, שגם יהיה האחרון שלו.
המשכתי ללכת במסדרון עד שהגעתי למעין חדר עגול. באמצע החדר היה מעגל שנוצר מחמישה גבישים שהיו נראים כמו קריסטלים. אחד כחול, ירוק, צהוב, אדום וכתום. התקרבתי אליהם ונגעתי בגביש האדום.
הוא התחיל לזהור ולפתע כל שער הגבישים גם כן. הם זהרו יותר ויותר והתחילו להפיק צלילים מוזרים. התרחקתי מהגביש והתקרבתי לאמצע המעגל ''אוי לא. . מה עשיתי?" אמרתי לעצמי. הגבישים האירו עלי והתרכזו בי. התחלתי להרגיש תחושה מוזרה בגוף ואז התחלתי לעופף לכיוון מעלה. ''היי..'' אמרתי. ''לא.. רגע'' צעקתי.
''ג'ייקוב'' צעקתי ''הצילו'' צעקתי שוב. המשכתי לעלות כלפי מעלה. ''שיט'' אמרתי. התכופפתי לכיוון הרגליים שלי והורדתי את הנעל שלי. הסתכלתי על אחד מהגבישים וכיוונתי את הנעל זרקתי אותה לעברו. האור התעמעם ונפלתי לכיוון מאטה, אך האור חזר והחזיר אותי בחזרה למעלה. התקרבתי יותר ויותר לתקרת המערה ואז שהגעתי אלייה נעצרתי.
הייתי כל כך קרובה לתקרת המערה שלא יכולתי לזוז שלי לגעת בה. הרמתי טיפה את היד שלי כדי שאוכל לצאת מהמצב הזה איכשהו. לפתע היד שלי עברה את התקרה ונמשכתי לכיוונה. ''אוי נו באמתתת'' אמרתי. ניסיתי למשוך את היד שלי אבל לא הצלחתי, לאט לאט נמשכתי יותר ויותר לתקרה . עצמתי את עיניי והתפללתי.
